מאת ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד ועו"ד רונן סטי פרשת בוררות אלי ארוך ואח` וחברת אילנות בטוחה, בית השקעות בע"מ ואח` מחוללת רעידת אדמה בקהילת המשפט. המסקנה המתבקשת הנה כי הליך בוררות ללא ערכאת ערעור המכריע בסכסוך עסקי עלול להיות עסק ביש ולהוביל לפגיעה אנושה ביחסי האמון בבורר ובהליך הבוררות.
סעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 מפרט את רשימת העילות על-פיהן רשאי בית המשפט להעביר את הבורר מתפקידו. הראשונה שבהן הנה מקרה בו נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. האחרונה שבהן מתייחסת למקרה בו נבצר מן הבורר למלא את תפקידו. בעניין אליעזר קפלנסקי נ` גולדסיל (רע"א 4974/01, פ"ד נו (3), 859) פסק בית המשפט העליון כי לנוכח העובדה כי התנהלו מגעים נסתרים בין הבורר למנהלה של המשיבה נפגע האמון שרחשו המבקשים לבורר ומראית פני הצדק – אלו הביאו לידי ביטול פסק הבוררות.
הליך הבוררות הנו הליך דרקוני. בפרשת ארוך ובטוחה מדובר בהכרעת הבוררות על סך של כ – 95 מיליון ₪. היה ויוכח כי הבורר אויים, הייתכן כי יש מקום להותיר את פסק הבוררות על כנו? נראה כי כללי הצדק הטבעי אינם מותירים ספק כי בנסיבות מסוג זה קיימת חובת ביטול פסק הבוררות. ואולם, האם מחול השדים הזה הכרחי? או שמא הוא תוצאה של הליך בוררות במסלול ביטול השייך לתקופה אחרת ולסכסוכים אחרים? האין במבחן התוצאה של הליך בוררות זה, יהיה דינו אשר יהא כדי להעידר אלף עדים שחלף זמנו של פסק בוררות שאין ביקורת עליו?
הדעת אינה סובלת כי הכרעה על סך של 95 מיליון ₪ תייתר את הצורך בנימוק ונעדרת ביקורת. זוהי דלת פתוחה לעיוות הדין והצדק.
נניח כי הסכם הבוררות היה מחייב את הבורר לנמק את פסק הבוררות וכי לצדדים היתה ניתנת הזכות לערער בזכות על הכרעתו, היה ונפלה בה טעות של ממש שנוגעת לגוף הסכסוך. האם בתנאים אלה היינו עדים למחול השדים הנוכחי? קרוב לוודאי כי לא היה כל טעם בהתנהלות הנטענת כיום. אפילו היו טענות להפעלת לחץ כזה או אחר ניתן היה לבחון את פסק הבוררות לגופו, זכות ראויה בהיקפי סכסוך משמעותיים, בהם הוסכם בהסכם הבוררות על זכות ערעור. כב` השופט אליקים רובינשטיין, שופט בית המשפט העליון אף העלה לדיון ציבורי את חשיבות קיומה של ערכאת הערעור על פסקי בבוררות בפרשת אפרים שועלי בענין והשקעות בע"מ נ` מ.מ תל-מונד, פשרה שנדונה ב – 2 דיונים בבית המשפט העליון (רע"א 2237/03 ודנ"א 821/05). השופט רובינשטיין העלה על נס את חשיבות הדיון הציבורי בשילוב ערכאת ערעור חיצונית על פסקי בוררות. הגיעה העת והגיעה השעה למפנה. בהמשך לפסיקה זו ודעת קהילת המשפט הועסקי הוגשה על ידי המחברים הצעת חוק הובררות (תיקון – ערעור על פסק בוררות), התשכ"ח – 1968.
דברי ההסבר בהצעת החוק מדברים בעד עצמם:
"הצעת החוק באה לאזן בין מתן האפשרות לצדדים לממש את האוטונומיה שלהם, להכרעה סופית בסכסוך במסגרת הבוררות ותוך צמצום מעורבותו של בית המשפט, לבין הצורך להבטיח שלא יגרמו טעות או עיוות דין בבוררות. חוסר האפשרות להביא כיום לתיקונה של טעות של ממש הנוגעת לגוף הפסק, גורמת פעמים רבות לכך שצד שאינו מרוצה מתוצאות פסק הבוררות, מנסה להביא בכל דרך אפשרית לביטולו. "
על-כן, לפי הצעת החומק על הצדדים יהיה לבחור מבין 2 מסלולי בוררות: האחד, המסלול הנוהג, היינו, קיום הליך בוררות עם אפשרות ביטול וללא אפשרות ערעור. מסלול שני ייצג את הדרך החדשה – מסלול בוררות עם ערכאת ערעור בפני בורר או ערכאת בוררים אשר תבחן אם נפלה בפסק הבוררות טעות של ממש הנוגעות לגוף הסכסוך. במסלול זה תחול על הבורר חובה מנדטורית לנמק את פסק הבוררות וכן חובות נוספות. שילוב מסלול הערעור בהסכם הבוררות ייתר את הצורך בנקיטת הליכים לפי סעיף 24 לחוק, היינו, לביטול פסק בוררות שכן הליך זה לא יהיה רלבנטי ברב המקרים, מה גם שבמילא רב רובן של הבקשות בליטול פסקי בוררות נדחות על ידי בתי המשפט. מקרים נדירים בהם פע הבורר בדרך בלתי ראויה יהיו נתונים לביקורת שיפוטית של בג"צ לפי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, סמכות הנתונה לו על טריבונלים מעין שיפוטיים. בסופו של יום ניהול הליך בוררות לפי כללי הצעת החוק החדשה עשוי היה ליצור התנהלות שונה לאורכה של הבוררות, קל וחומר לאחר מתן פסק הבוררות. במקום האשמות אישיות היה מתקיים דיון מקצועי לגופו של עניין לא לגופו של אדם.
ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות והינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.
