בוררות - גישור

נסיבות המקרה

בנק דיסקונט לישראל ניהל עבור המשיב מספר חשבונות, במסגרתם בוצעה פעילות השקעה באופציות מעו"ף. המשיב נפגש עם מנהלי הסניף והעלה בפניהם את טענותיו באשר לדרך התנהלות הבנק בעניינו. בהמשך, שלח גם מכתב התראה ובו דרישה לפיצוי בסך של 24 מליון ₪. המחלקה המשפטית של הבנק ביקשה חוו"ד מאגף הביקורת והאחרון פרסם ממצאיו בדו"ח ביקורת בשני חלקים. האם דו"ח הביקורת חסוי או שמא חובה על הבנק לחשוף אותו בפני המשיב בהליכים המשפטיים?

יצויין כי במקביל להכנת דו"ח הביקורת, ואף לאחר השלמתו, ניהלו הצדדים משא ומתן לצורך יישוב המחלוקת ביניהם מחוץ לכתלי בית המשפט. הם חתמו על הסדר פשרה ביניהם. במסגרת הסדר זה, חזר בו המשיב מכל טענותיו כנגד הבנק, וזאת כנגד הסכמת הבנק להחזיר לו עמלות בסך מיליון ₪ שנגבו ממנו תוך כדי פעילות ההשקעה באופציות המעו"ף.

ואולם, בהמשך, תבע המשיב את הבנק לשלם לו סך של 26 מליון ₪ בגין נזקיו הנטענים. הבנק סירב לאפשר למשיב לעיין בדו"ח הביקורת בטענה כי חל עליו חיסיון ראייתי, בהיותו מסמך שהכנתו נעשתה לקראת ההליכים המשפטיים שהיו צפויים בין הצדדים. נוכח סירובו של הבנק נתקיימו הליכים בפני רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב ובית המשפט המחוזי אשר מצאו כי אין להחיל את החיסיון הראייתי על דו"ח הביקורת. אנו נתרכז בעקרונות העומדים בפסיקת בית המשפט העליון שדן בבר"ע.

גילוי האמת ועשיית הצדק למול ערך הפרטיות והאוטונומיה האישית

המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו. הגשמת עיקרון זה מחייב יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט. הלכה פסוקה ידועה היא כי מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון בפני גילוי [ע"א 327/86 זינגר נ` ביינון, פד"יכב(2) 602.יחד עם זאת, ערך גילוי האמת בהליך השיפוטי, אין הוא ערך מוחלט. לצדו עומדים ערכים ואינטרסים נוגדים שהמשפט מייחס להם משקל. על ערכים נוגדים אלה, נמנים ערכים שנועדו להגן על זכויות שונות של הפרט, ובעיקר, הגנה על האוטונומיה האישית שלו בהקשרים שונים. הערך, המבקש לגונן על זכותו של אדם להכין את עמדתו לצורך התדיינות עם הצד שכנגד משתלב גם עם תפיסת ערך הפרטיות של האדם אשר קיבל מעמד חוקתי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. התנגשות ערכית זו יצרה את החסיונות ראייתיים, המונעים במצבים מסוימים גילוי ראייה קבילה ורלבנטית בהליך שיפוטי, גם במקום שגילויה, אילו הותר, היה עשוי לקדם את גילוי האמת.

חשיבותם של ההליכים החלופיים לפתרון סכסוכים

קיים אינטרס חברתי מובהק בעידוד הפנייתם של בעלי דין ליישוב מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. ערוצים חלופיים ליישוב סכסוכים מקדמים את תחושת עשיית הצדק אצל בעלי הדין, המגיעים לפתרון המחלוקת בדרך מוסכמת, גם אם תוך ויתורים הדדיים מסוימים; פעמים רבות הליכים חלופיים להליך שיפוטי הינם יעילים יותר ועלותם נמוכה יותר; הם משחררים את בתי המשפט הכורעים תחת עומס ההליכים מדיונים ארוכים ומורכבים שעלותם כבדה בזמן ובממון בראייה כוללת, למעבר מהתדיינות שיפוטית לערוצים חלופיים ליישוב מחלוקות ישנה חשיבות מרובה, והמשפט בעידן המודרני מעודד מעבר זה כאמצעי לקדם אינטרסים חשובים של החברה ושל הפרט.

אבחנה בין העדר קבילות ובין חיסיון ראייתי

אי קבילותו של מסמך שהוכן לצורך הליך חלופי ליישוב מחלוקת נועד מלמנוע מבית המשפט מלבסס ממצא על אותה ראייה. לעומת זאת, אי גילוי בשל חיסיון נועד למנוע מבעל דין לעיין במסמך.

החלת החיסיון החל על חומר שהוכן לקראת משפט גם על הליכים חלופיים – מדוע?

1. אין כל קו מבדיל לעניין זה בין הכנה למשפט לבין הכנה למשא ומתן לפשרה, להליך גישור או פישור, או דיון בבוררות. הרציונל העומד בבסיס חסיונו של חומר כזה הינו משותף לכל מערכות יישוב הסכסוכים, ומשמעותו היא כי חשיבות ההגנה הניתנת לבעל דין להכין את עמדתו לצורך התדיינות עם יריבו גוברת בעיני המשפט אף על חובת הגילוי הקיימת דרך כלל לצורך חשיפת האמת. יוצא, איפוא, כי החיסיון המוכר לעניין חומר הכנה הנאסף לצורך משפט מתרחב באופן טבעי גם למנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים.
2. הגבלת החיסיון רק לחומר הכנה למשפט עומדת בניגוד לאינטרס ציבורי מובהק המבקש לעודד מהלכים לפתרון מחלוקות מחוץ לבית המשפט.
3. חומר שבעל דין מכין לצרכיו במסגרת משא ומתן לפשרה, או הליך גישור או פישור, יהיה זהה או דומה לחומר הנדרש לביסוס עמדתו במשפט הנפתח מאוחר יותר, מקום שההליך החלופי נכשל. אין היגיון וטעם לפרוש חיסיון על חומר הנאסף לצורך משפט, ולמנוע מבעל דין חיסיון זה על אותו חומר עצמו, בהיותו מיועד בתחילת מהלכי ההתדיינות למנגנון יישוב הסכסוך החלופי. יצירת אבחנה מהותית בין חומר הכנה המיועד למשפט גופו הנהנה מחיסיון, לבין חומר הנאסף לצורך הליך חלופי, המעורב ושזור במשפט, שאינו נהנה מחיסיון, עלולה להימצא הרסנית גם למאמצי השגת הסדר מוסכם אגב המשפט.

מכאן, החיסיון החל על חומר הכנה במשפט מתפרש גם על חומר הכנה לצורך דרכים חלופיות ליישוב מחלוקות בין בעלי דין.

התנאים להכרה בחיסיון בהליך חלופי

1. מבחן "הצפיות": החיסיון על חומר הכנה לצורך הליך יישוב חלופי יחול הן על חומר שהוכן שעה שההליך היה תלוי ועומד בפועל והן מקום שבעת הכנתו של החומר היה צפי של ממש כי אותו הליך אכן יתקיים. מבחן נסיבות המקרה יהא מכריע ולשם כך חשיבות רבה להוכחת קיומה של מחלוקת אמיתית בין הצדדים בשלב הכנת החומר, ומידת הכנות והרצינות המתלווים למגעים בין הצדדים החלוקים כמו גם הצפי להליך מסוים ומוגדר לקראתו מנתבים הצדדים מהלכיהם.
2. נדרש מבעל הדין המבקש ליהנות מהחיסיון לשכנע כי המטרה הדומיננטית להכנת החומר היתה לשמש את בעל הדין לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת, בין אגב מהלכו של ההליך ובין תוך צפי לקיומו. יחד עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים בהם אינטרס ציבורי רב משקל עשוי לגבור על ערך החיסיון ההילכתי ולהצדיק גילויו של החומר החסוי.

במקרה דנן

המטרה העיקרית להכנת דו"ח הביקורת על ידי הבנק לא היתה הליך משפטי צפוי; מטרת הכנתו לדידן היתה כפולה: בחינת התנהלות הבנק בפרשה שהעלה המשיב לצורך הפקת לקחים מערכתיים, וכן ניהול משא ומתן לפשרה עם המשיב, שאכן הבשיל לכדי הסדר פשרה מוסכם. יחד עם זאת, מוצא בית המשפט לקיים אבחנה בין שני חלקי הדו"ח.

חלקו הראשון של הדו"ח חוסה בצל חיסיון המתייחס לחומר הכנה לקראת משא ומתן לפשרה. הוא נועד לסייע לבנק בגיבוש עמדה מושכלת לקראת יישובה של המחלוקת בין הצדדים, ואין להניח כי היה נוצר גם אלמלא נתגלעה המחלוקת ביניהם. חיובו של הבנק לגלות חלק זה של הדו"ח פוגע בציפייתו הלגיטימית להותיר לו חירות פעולה להכין חומר שיסייע לו בגיבוש עמדתו במשא ומתן הצפוי עם המשיב. חיוב כזה עלול להרתיע צדדים אחרים למחלוקת מלפנות לערוצים חלופיים ליישוב מחלוקות, ומלעשות שימוש רציני ויעיל בהליכים חלופיים כאלה.

לעומת זאת, חלקו השני של הדו"ח אינו חוסה בצל החיסיון מאחר וחלק זה שם לו למטרה לבחון את תקינות פעולת הבנק ועובדיו על רקע הפרשה הנוגעת למשיב. הוא עוסק בבחינה כללית של התנהלות הבנק לצורך הפקת לקחים מערכתיים. לכן, לא יחול עליו כלל החיסיון שנדון בפסק הדין.