מאת ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד החברה הישראלית מתאפיינת, וניתן אף לומר מצטיינת, בריבוי התדיינויות. ריבוי התדיינויות מהווה תופעה ידועה בחברה שיש בה שסעים ופערים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. לצערנו, כיום, החברה הישראלית מתאפיינת בשסעים ובפערים כאלה, אולי יותר מבכל תקופה אחרת. ריבוי ההתדיינויות המשפטיות, מהוות אינדיקציה גם לייצר ההתדיינות המפותח בחייה החברתיים והפוליטיים של החברה הישראלית.
על ריבוי ההתדיינויות המשפטיות ניתן לעמוד מן הגידול הניכר שחל במספר התיקים שבהם נדרשת לטפל הרשות השופטת. בעוד שבשנת 1982, נדרשה הרשות השופטת לטפל במספר כולל של כ-532,000 תיקים, 14 שנים מאוחר יותר בשנת 1996, היא נדרשה לטפל בכ- 1,063,000 תיקים, וכל זאת – ללא גידול מקביל במספר השופטים.
ללא ספק, תופעה זו משפיעה על זמינותו של השירות השיפוטי הניתן לציבור ועל איכותו. ידועות תופעות בלתי רצויות של עינויי דין מחמת התמשכותו של ההליך השיפוטי. ידועים מקרים שבהם פסקי דין בערכאת הערעור העליונה תרמו רבות לפיתוח המשפט, אך הפכו לבלתי רלוונטיים לצדדים המתדיינים מחמת הזמן הרב שחלף מהיווצרות מסכת האירועים נשוא המחלוקת ועד למתן פסק הדין. ידועים מקרים שבהם ההכרעה הסופית, הבנויה לתלפיות מבחינת פיתוח ההלכה, מנותקת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני השופטים, בשל כך שפיתוח ההלכה נעשה חשוב יותר מיישוב המחלוקת הקונקרטית.
ידוע שמספר עורכי הדין ביפן שווה, ואולי אף נמוך, ממספרם בישראל. ההבדל הוא שהאוכלוסייה שם גדולה מהאוכלוסייה בישראל פי עשרים בערך. ידוע ששם סכסוכים אזרחיים כמעט ואינם מתבררים בבתי המשפט. בירורם אצל הצדדים והוא מטביע בהם סטיגמה שלילית, שכן משמעות הבירור בבתי המשפט היא שלא עמדה להם התבונה ליישב את הסכסוך ביניהם בדרכים סבירות, מחוץ לבית המשפט.
גישה זו ניתנת ליישום גם אצלנו. לצורך זה יש, וגם ניתן, לעצב מחדש את תרבות הבירור בחברה הישראלית, כך שאדם שמניעיו נתונים ליישוב הוגן של הסכסוך הקונקרטי אליו הוא נקלע, יזכה לכך בזמן סביר.
אנחנו מכירים כמה וכמה דרכים אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט: הליך הגישור, הליך המשא והמתן, הליך הבוררות.
הצעת חוק הבוררות חובה
מטרת הצעת חוק זה הינה לייעל ולקצר את משך הדיונים בתביעות ליקויי בניה, נזקי רכוש ונזקי פח, באמצעות הפניית תובענות בתחומים אלה להליך של בוררות חובה.
מערכת בתי המשפט לא מתייעלת למרות כל הניסיונות לערוך בה שיפורים ולבצע רפורמות שונות. אחת הבעיות הגדולות של מערכת בתי המשפט היא העומס הרב המוטל עליה. על פי בקשת מנהל בתי המשפט, המרכז לניהול ומדיניות ציבורית חקר ומצא כי ישראל ממוקמת שנייה מתוך 17 המדינות שחקר בדירוג העומס השיפוטי[1]. יתרה מכך, ישראל מובילה את המדינות הנחקרות ביחס בין מספר התיקים המתנהלים לבין גודל האוכלוסייה, וכן נמצאת במקום השישי ביחס בין מספר תושבים למספר שופטים. עומס התיקים הממוצע במדינות שנבדקו הינו 1,185 תיקים לשופט, ואילו בישראל העומס עומד על 2,335 תיקים לשופט.
הצעת החוק באה ליישם מודל חדש של בוררות חובה, אשר יחייב את הצדדים בתובענות מסוימות שיוגדרו בחוק לפנות להליך בוררות ולא לבתי המשפט. כך למשל, בתובענות לליקויי בניה, בתביעות בנוגע לפגיעות פח, בתובענות על-פי פוליסות ביטוח או בתביעות פיצויים, שבהן על-פי רוב השאלה העיקרית הוא גובה הפיצוי, אין כל יתרון בדיון בבית המשפט על-פני דיון בהליך בוררות. ההיפך הוא הנכון, בעניינים שכאלה ודומיהם יש דווקא יתרון לדיון בבוררות. ההליך מהיר ולא יקר, והדיון בבוררות בדרך כלל נעים יותר לכל המעורבים מאשר דיון בבית משפט.
בהקשר זה יודגש כי המהפכה שבוצעה במסגרת חוק הבוררות (תיקון מס` 2) התשס"ט -2008 הפכה את הליך הבוררות לבטוח יותר וחשוף פחות לסיכונים עבור המתדיינים, נוכח הסדרי הערעור שנקבעו במסגרת אותו תיקון. בכך נהנה הליך הבוררות מהיתרונות שנזכרו לעיל תוך שמירה על האפשרות לנהל הליכי ערעור, אשר היעדרם הרתיע בעבר מתדיינים רבים מלפנות להליכים אלה.
הצעת החוק עשויה להביא גם לשינוי בדפוסי ההתנהגות של הצדדים לסכסוכים, ואף למנוע את עצם הצורך בהליך המשפטי. כיום, מוכרת התופעה לפיה צדדים נמנעים מלהסדיר את המחלוקות ביניהם מתוך ידיעה כי הליכי הדיון יהיו ארוכים, ויאפשרו להם להרוויח זמן רב עד שיידרשו למלא את התחייבויותיהם ולפרוע תשלומים המגיעים מהם. הדבר גם מעודד את הנתבעים לבקש דחיות רבות בהליכי הדיונים, תוך הגברת העומס על מערכת המשפט וגרימת עינוי דין לתובעים. הליכי הבוררות הינם מהירים בהרבה, והאפשרות להרוויח זמן באמצעות דחיות ומשיכת הדיון הינה מוגבלת ביותר. שינוי זה "בכללי המשחק" עשוי להשפיע לטובה, באופן מיידי, על התנהלות הציבור כולו, לשפר את מוסר התשלומים ולמנוע עינויי דין מיותרים.
הצעה זו גובשה ונוסחה ביוזמתו של ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד, והונחה על שולחן הכנסת ע"י חבר הכנסת לשעבר (כיום שר התיירות) יריב לוין יו"ר ועדות הכנסת.
[1] ד"ר רענן סוליציאנו-קינן, ד"ר אמנון רייכמן, ופרופ` ערן ויגודה-גדות, "העומס על מערכות משפט: ניתוח השוואתי של 17 מדינות – דו"ח מסכם", המרכז לניהול ומדיניות ציבורית, מאי 2007.
ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כנשיא המוסד לבוררות `יתרו`
