מאת ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד טרם שנחקק חוק הבוררות נקבעו בפקודת הבוררות שתי עילות שהצדיקו ביטול פסק בורר - התנהגות בלתי הוגנת של הבורר והשגת הפסק בדרך שאינה הולמת. בתי המשפט הוסיפו עילת ביטול שלישית - טעות על פני הפסק. בחוק הבוררות, בחר המחוקק לפרט את עילות הביטול, בנקבו בעשר עילות, אשר הן, ורק הן, תהווינה את העילות לביטול פסק בורר.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בעילת הביטול העשירית. וזו לשונו של סעיף 24(10) לחוק הבוררות: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:..
מהותו של ההליך עולה גם מעיון בתובענה שהוגשה לבית משפט קמא. כותרת ההליך היא "בקשה לביטול פסק בורר". העילות עליהן נשענת התובענה הן, כל כולן, עילות מתוך חוק הבוררות, לביטול פסק בורר. כך, ארבע מעילות הביטול על בסיסן ביקש המערער, במסגרת ה"פ 610/97, ה"פ 3627/98 (וכן במסגרת תצהירו לבטל את החלטת הטריבונל, הן העתק מדויק של סעיפים קטנים (1) – (4) לסעיף 24 לחוק הבוררות,שעניינו ביטול פסק בוררות. העילה החמישית הינה פרפראזה לאמור בסעיף 24(5) לחוק הבוררות.
חובת נאמנות – אחריות מכח חוק הבוררות הבורר הוא אדם אשר הצדדים מינו בהסכמה להכריע בסכסוך ביניהם. החלטתו תחייב אותם ותהווה מעשה בית דין לגביהם. הליך הבוררות מהווה תחליף להליך שיפוטי בבית המשפט והוא מתנהל על פי כללים מוגדרים שמקורם בהסכם הבוררות ובחוק הבוררות. הבורר אינו נדרש על פי חוק להיות בעל כישורים מוגדרים או השכלהפורמלית מסוימת, אולם מצפים ממנו כי יהיה בעל הבנה בתחום בו הוא מתבקש להכריע וכי יפעל בנאמנות ובאובייקטיביות מלאה כלפי בעלי הדין. הוא נדרש לרמת הגינות גבוהה ולפעולה מתוך נאמנות מלאה לבעלי הדין ולתפקידו כמכריע בסכסוך, ומצווה לנהוג בתום לב, ביושר, באובייקטיביות והעדר משוא פנים. הבורר שואב את סמכותו מבעלי הדין או מטעמם, והוא נושא באחריות כלפיהם: "בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות; מעל הבורר באימון שניתן בו, זכאי הנפגע, נוסף על כל תרופה לפי חוק זה, לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה".
בספרות המשפטית אמנם נדונה האפשרות לפרש את עילת הביטול האמורה בסעיף _24(10) לחוק, באופן שזו תאפשר ביטול פסק בוררות בהתקיים נסיבות שעל יסודן ניתן היה, עד למתן הפסק, להעביר את הבורר מתפקידו. ביהמ"ש העליון מפי השופט טירקל, השאיר את העמדה הפרשנית הזאת בצריך עיון (רע"א _3017/97).
דחיית בקשה לביטול פסק בורר מחשש למשוא פנים
חובה על בורר לחשוף את קשריו עם בעלי הדין, לפני תחילת הדיון. חשיבות רבה לידיעת המתדיינים בדבר קשרים רלבנטיים, עסקיים או אחרים, בין בורר לבעלי הדין. ידיעת הצדדים באשר לטיבם של קשרים אלה והיקפם, מבטיחה כי לא יקוים הליך שיביא בסופו לפסק בוררות, העלול להתבטל בביהמ"ש. חשיפת הקשרים שבין הבורר לבעלי הדין תאפשר לצדדים להתנגד למינוי מבעוד מועד ולדרוש העברת הבורר מתפקידו על פי סעיף 11 לחוק הבוררות. מאידך "הסכמה מודעת", להתדיינות בפני הבורר, כאשר קשריו עם בעלי הדין ידועים, תחייב את בעלי הדין ותמנע העלאת עילת הביטול. כך הבהירה לאחרונה השופטת ר. שטרנברג אליעז, בדחותה בקשה לביטול פס"ד בורר מחשש למשוא פנים (סעיף 24 (10) לחוק הבוררות). הבורר חשף קשר שקיים בעבר עם חברה שבשליטת אביו של מנהל החברה המשיבה, שהיא אחד הצדדים לבוררות, ובעל השליטה בה, והביע נכונות להתפטר מתפקידו, אם יראה מי מהצדדים פגם בכך.
החברה המבקשת את ביטול פסק הבורר, לא ניצלה את ההזדמנות לביטול המינוי, הגישה כתב טענות והשתתפה בניהול הבוררות עד לסיומה. ביהמ"ש ציין, כי מקור העילה על פי סעיף 24 (10) בכללי הצדק הטבעי, כאשר עילת הביטול יורדת לנשמת ההליך ומוכח כי הוא נגוע בפגם המסכן את עשיית הצדק, נסוג עקרון סופיות הדיון בפני האינטרס לעשות משפט. מדובר במקרים חריגים, שאחד מהם הוא מידע שיש בו כדי להטיל צל כבד על כשירות הבורר לשמש בתפקידו מחשש לניגוד אינטרסים (ע"א 254/86 יש צורך להצביע על אפשרות ממשית העומדת במבחנים אובייקטיבים. (ע"פ 683/83, אין לאפשר לבעל דין לשמור לעצמו זכות השהייה של טענות בדבר ניגוד עניינים של בורר, שתועלינה במקרה שתוצאת הדיון לא תהיה רצויה. משהביע צד הסכמתו למינוי הבורר ולניהול ההליך בפניו, יש לאפשר לו לטעון כנגד אישיות הבורר רק אם נתגלה לו מידע מהותי, שלא היה ידוע בעת מתן ההסכמה. (השופטת ר. שטרנברג אליעז, המר(ת"א) 16276/96, ה. פ. 2038/96 - נ. ע. א סביוני חדרה בע"מ נ` ט. ר. ניצבים חברה לבנין ופיתוח (1993) בע"מ, טרם פורסם).
ביטול חלק מפסק בורר עקב חריגה מסמכות
ביהמ"ש העליון ביטל חלק מפסק בורר, שהתעלם מהוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, בניגוד להסכם הבוררות, וחרג מסמכותו בפוסקו דבר שלא נתבע בפניו (סעיף 26(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה). הבורר התבקש לפסוק מהו גובה הנזק שנגרם לקיבוץ כתוצאה מהצפות מעליית מפלס הכנרת. הקיבוץ תבע את מלוא נזקיו המשוערכים על פי הצמדה למדד וריבית, נכון ליום הגשת התביעה. התביעה הוגשה שש עשרה שנה לאחר קרות הנזק, והקיבוץ תבע את סכום הנזק כשהוא משוערך על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ללא עלות האשראי או "מחיר הכסף". אולם, הבורר פסק לקיבוץ פיצוי שלא נתבע בכתב התביעה, גם עבור "מחיר הכסף", ופסק לקיבוץ פיצוי גם לגבי עלויות ומחירי האשראי שהקיבוץ עמד בהם במשך השנים ביחסיו שלו עם בנקים שונים, כולל חישובי ריבית דריבית.
ביהמ"ש העליון ברוב דעות השופטים צ. א. טל וי. קדמי, ובניגוד לדעתו החולקת של המשנה לנשיא ש. לוין, פסק כי הבורר לא רק חרג מסמכותו, בפסקו פיצוי בגין ראש נזק שלא נתבע בכתב התביעה, אלא גם התעלם מחוק פסיקת ריבית והצמדה בפסקו ריבית דריבית בנקאית (סעיף 24(3) לחוק הבוררות). השופט י. קדמי ציין כי נקיטת לשון המדברת על פניה בבחירת "שיטת חישוב" מיוחדת של שערוך על פי ערך הכסף, אינה יכולה לשנות את אופיו האמיתי של החיוב, ואין מדובר בשערוך, אלא בפיצוי עבור קבלת כסף בהלוואה ממוסדות בנקאיים, המהווה ראש נזק שיש לתבעו ולהוכיחו ככל ראש נזק אחר. משלא נתבע ראש נזק זה בכתב התביעה, וככזה לא הוסמך הבורר בהסכם הבוררות לדון בו, ועל אחת וכמה לפסוק פיצויים בגינו.
השופט צ. א. טל הבחין בין השערוך הבא לבטל את שחיקת הקרן ולשמור על כח הקניה הריאלי שלה, לבין הריבית שהיא פיצוי על עיכוב התשלום ועל השימוש בכסף שנמנע מהזוכה. פיצוי זה יכול להיות מוסכם, ואז מוגבל בתקרה לפי חוק פסיקת ריבית, או נתבע ומוכח כראש נזק בפני עצמו, או נפסק על ידי רשות שיפוטית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. משפסק הבורר ריבית דריבית בנקאית, התעלם מהוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, ויש לבטל חלק זה מפסק הבורר, ובמקום הפיצוי על מחיר הכסף, יבוא שיערוך הנזק כערכו ביום קרות האירוע, על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. ע"א 5248/94 מדינת ישראל ואח` נ` קיבוץ עין גב, טרם פורסם, 18.
אי מילוי חובת ההנמקה כשלעצמה לא תביא לביטול פסק בוררות
ביהמ"ש לא יבטל פסק בורר, גם אם לא מילא הבורר את חובתו לנמק את פסק הבוררות. השופט ד"ר קלינג קבע כי משלא נגרם עיוות דין לאחד הצדדים לבוררות, לא יבטל ביהמ"ש את פסק הבורר, גם אם ניתן בלא שמילא אחר חובת ההנמקה. ביהמ"ש הפעיל את הוראת סעיף 26[א] לחוק הבוררות, תשכ"ח 1968- וקבע כי הביטוי "רשאי" בסעיף, פירושו כי על ביהמ"ש חובה לבדוק אם נגרם עיוות דין, בטרם יחליט על ביטול פסק הבורר.
אמנם אין להפחית מחשיבותה של חובת ההנמקה, ועל הבורר להקפיד עליה, אך כשבאים לבחון טיבה של הנמקה, יש להביא בחשבון את העניין הציבורי למנוע צמצום בוררויות. ביהמ"ש, מונחה על ידי המדיניות לעידוד קיום בוררויות ומניעת ביטול פסקי בורר, קבע אפוא כי המבחן הראשוני הוא בחינת השאלה האם נגרם עיוות דין לאחד הצדדים לבורות. משלא נגרם עיוות דין, לא ימהר ביהמ"ש לבטל את פסק הבורר, אף אם לקה בהעדר הנמקה. {ה.פ. 1678/92 [ת"א] פרי תנובה בע"מ נ` ישרארון פוד בע"מ ואח`, טרם פורסם.
ביטול פסק בורר שניתן באיחור
בימה"ש המחוזי בחיפה ביטל פסק בורר שניתן באיחור. ביהמ"ש ציין, כי למרות שהצדדים הסכימו בהסכם הבוררות, כי פסק הבוררות צריך להינתן בתוך 7 ימים מיום חתימת ההסכם. ניתן פסה"ד רק חודשים רבים לאחר מכן. הפסק ניתן זמן רב לאחר המועד שנקבע לנתינתו. איש מהצדדים לא טען כי נעשתה פעולה כלשהי להארכת המועד למתן הפסק, אם ביוזמת הצדדים ואם ביוזמתו של הבורר, כאמור בסעיף טו לתוספת לחוק הבוררות.
ביהמ"ש פסק, כי בנסיבות אלה לכאורה מתקיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(8) לחוק הבוררות, וכי לא ניתן יהיה לומר כי בנסיבותיו של מקרה זה, כי לא נגרם לחברה המבקשת שביקשה את פסק הבורר, עיוות דין (סעיף 26(א) לחוק). יתר על כן, ביהמ"ש ציין כי החברה המבקשת פעלה כנדרש על-פי סעיף 26(ג) לחוק הבוררות, בכך שמסרה לבורר מכתב על כך שהואילו הבוררות לא הסתיימה כפי שקבעו הצדדים בהסכם הבוררות, הרי שפקעה סמכותו של הבורר להמשיך לדון בעניין. ביהמ"ש קבע כי למבקשת טענת הגנה טובה וראייה כנגד אישור פסק הבורר.
ביטול פסק בורר בגין עדות שקר?
צד לבוררות ביקש לבטל את פסק הבוררות, שניתן לטענתו בהסתמך על עדות שקר (סעיף 24(10) לחוק הבוררות). לפי ההלכה, מעשה תרמית שנעשה במהלך המשפט עצמו ולא נודע לבעל דין עד לאחר מתן פסה"ד יכול להצדיק את ביטולו של פסה"ד (ע"א ,428/74 לטענת המבקש, מעשה התרמית שנעשה כלפי הבורר הוא עדות השקר שניתנה בבוררות על ידי עד שהעיד מטעם הצד השני.
השופטת ה. שטיין פסקה כי ספק אם עדות שקר היא בגדר מעשה תרמית (ע"א 254/58). העד הנטען לא הורשע בשבועת שקר, והטיפול בתלונה שהגיש המבקש במשטרה בגין עדות השקר, הסתיימה בהחלטה שלא להוסיף לחקור ולא להעמיד לדין מאחר ולא נמצאה אשמה פלילית.
לטענת המבקש התוודה בפניו העד לאחר מתן פסק הבוררות, כי העיד עדות שקר. לפי תקנה 78 לתקסד"א, החלה מכח תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות תשכ"ט,1968- מזיקות טענות מסוג קנוניה או הדחה לעדות שקר, פירוט יתר. משלא עמד המבקש בדרישה הפרוצדורלית לעניין זה, לאופן טיעון טענת הקנוניה וההדחה לעדות שקר, ואף לא לאופן הוכחת טענות אלה על ידי ראיות. יתר על כן, עדות שקר כשלעצמה אינה מהווה הוכחה לכך כי העד הודח למתן עדות זו על ידי אחר או כי רקם קנוניה עם מאן דהוא להעיד עדות זו. ת.א. (ת"א) 705/93 חנוך סיני נ` אבי סיני, טרם פורסם.
בוררות - ביטול פסק בורר שלא אפשר לצדדים להביא ראיות
בוררות - ביטול פסק בורר שלא אפשר לצדדים להביא ראיות להעלות טענות ולהגיב על מסמכים כראוי גם אם שוחרר הבורר מדיני הראיות והפרוצדורה (סעיף 24(4) לחוק הבוררות, כללי הצדק הטבעי). (השופט א. פלפל . (ת"א) 1507/92 המ` 11727/92 כנפי הרצל נ. בראנץ אליהו, טרם פורסם).
ביטול פסק בורר מחמת גילוי עובדות חדשות
אחד מהמקרים, שבהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לבטל פסק בוררות על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, הוא כאשר נתגלו עובדות חדשות לאחר מתן פסק הבוררות. כך ציין ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בבטלו פסק בורר, עקב גילוין של עובדות חדשות, (עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות), וכן, מאחר והפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין (סעיף 24(2) לחוק הבוררות).(לצורך הכרעה בטענה, כי יש לבטל את פסק הבורר, מאחר והבורר המכריע לא התמנה כדין מהטעם שאינו עורך דין ישראלי, בחן ביהמ"ש את השאלה, אם לפי הסכם הבוררות היה על הבורר המכריע להחזיק ברשיון לעסוק בעריכת דין בישראל; בהנחה שהתשובה חיובית - האם המבקש ידע שהבורר אינו עורך דין ישראלי; ו- האם יש לבטל את פסק הבורר לאור התשובות לשאלות אלו.
במקרה זה, לא הייתה הוראה מפורשת בהסכם הבוררות, לפי על הבורר להיות עו"ש ישראלי דווקא. כל שצוין בהסכם הוא, כי על הבורר להיות עו"ד. ביהמ"ש ציין, כי פרשנותו של הסכם בוררות תיעשה בהתאם לדיני החוזים הכלליים (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי)). חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". (ע"א 4628/93, פ"ד מט(2) 265, 316)). הצדדים הסכימו, שעל הבוררים מטעמם להיות עורכי דין "מנוסים ואמינים". גם הבורר המכריע חייב להיות עורך דין. הדבר מצביע על כך, שהצדדים ייחסו חשיבות רבה לידע המשפטי של הבוררים, והיו מעונינים שההכרעה בסכסוך תבוסס על המצב המשפטי לאשורו.
המקרקעין נשוא הסכסוך נמצאים בישראל. הצדדים הנם ישראליים. הסכם הבוררות נערך בישראל. הדין החל על הסכסוך הנו הדין הישראלי. למרות שבהסכם לא נאמר במפורש שעל עורכי הדין להיות ישראליים, הרי נראה על פניו, שכדי שעורך דין יהיה "מנוסה" ומסוגל להכריע בסכסוך על פי המצב המשפטי לאשורו עליו להיות בקיא בדין הישראלי על בוריו, היינו, עליו להיות עורך דין ישראלי. חיזוק לכך שעל עורכי הדין שישמשו כבוררים להיות ישראליים ניתן למצוא בדרך שבה התנהלו הדברים בפועל, שהרי שני הצדדים מינו כבוררים מטעמם עורכי דין ישראליים. לפיכך, גם הבורר המכריע צריך להיות עורך דין ישראלי.
ביהמ"ש פסק אפוא, כי במקרה זה, בעוד שלפי הסכם הבוררות היה על הבורר המכריע להיות עורך דין ישראלי - לבורר לא היה רשיון לעסוק בעריכת דין בישראל. המבקש לא ידע על כך. המסקנה היא, כי הבורר לא נתמנה כדין, והוכחה כדבעי עילת הביטול הנקובה בסעיף 24(2) לחוק הבוררות.
ביהמ"ש שוכנע, כי בנסיבות העניין, קמה למבקש גם עילת ביטול נוספת של פסק הבורר, לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, וזאת בשל גילויו של הסכם, שלפיו בוטלה רכישת זכויות המשיבים במקרקעין, נשוא המחלוקת בין הצדדים לבוררות. ביהמ"ש קבע כאמור, כי זהו אחד המקרים, בהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לבטל פסק בוררות על פי סעיף זה, כאשר נתגלו עובדות חדשות לאחר מתן פסק הבוררות. *הפ(ת"א) 1225/02 זיאד אחמד סעאדה נ` סלימאן אבו נג`מה
עילה משמעתית וביטול פסק בורר
הגשת קובלנה משמעתית נגד עו"ד, כל עוד לא החליט בי"ד משמעתי על השעייתו הזמנית מן העיסוק - אינה גורעת מכשירותו של עוה"ד להמשיך ולעסוק במקצועו. על עו"ד כזה לא מוטלת חובה להביא את דבר האשמתו לידיעת לקוחות המבקשים את שירותו.
הוא הדין ביחס לצדדים לבוררות הפונים אליו - בין מכוח הסכמתם, ובין מכוח מינוי על-ידי ביהמ"ש או על-ידי גורם אחר עליו הסכימו הצדדים - בבקשה שיכהן כבורר ביניהם. מבחינה זו, אין דינו של עו"ד, המועמד להתמנות כבורר, שונה מדינו של מועמד לכהונת בורר שאינו עו"ד, בעוד הליך משמעתי (או פלילי) תלוי ועומד כנגדו.
עם זאת, אין משמעות הדבר, שדבר קיומו של ההליך המשמעתי נגד עו"ד, המועמד להתמנות כבורר, איננו מהווה שיקול רלוונטי להחלטה על מינויו. כך הבהיר ביהמ"ש העליון, בהחזירו לביהמ"ש המחוזי, דיון בעניין אישורו של פסק בורר, אשר הורשע בעבירות משמעת על ידי ביה"ד המשמעתי.
השלמת פסק בורר
בבוררות בין חברה קבלנית לבין רוכשי דירה, קבע הבורר בפסקו, בין השאר, כי על הרוכשים לשלם לחברה סך של 240,300 ש"ח, אך רק לאחר תשלום 230,000 ₪ תשלים החברה את בנית הדירה "אם וככל שיש צורך בכך". בימ"ש קמא החליט על ביטול פסק הבורר בשל היות קביעתו בהקשר להשלמת הבנייה "סתמית ומעורפלת".
השופט אור, בקבלו את עמדת ב"כ החברה, עו"ד אטיאס, קבע כי אמנם קביעתו הנ"ל של הבורר לוקה בחסר ואינה ברורה דיה, אך התרופה לכך איננה בביטול הפסק אלא בהחזרתו לבורר לצורך תיקונו והשלמתו. רע"א 1021/90 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ. גרגורי גויכמן ואח`, טרם פורסם.
ביטול פסק בורר שהתעלם ממוצג
ביהמ"ש המחוזי בחיפה הורה על ביטול פסק בורר, לאחר שהגיע למסקנה, כי הבורר חרג מסמכותו בהתעלמו ממוצג שהוגש לו. הבורר נדרש להכריע בסכסוך בעניין אחוזי שטח במסגרת עסקת קומבינציה שנחתמה בין הצדדים, ולטענת הצד, שביקש את ביטול פסק הבורר, התעלם הבורר מתכנית שהוגשה לו, מאחר וקבע כי אינה חתומה.
אותו צד ביקש לבטל את פסק הבורר בעילת חריגה מסמכות, ואי מתן הזדמנות נאותה להבאת ראיות על ידו (סעיפים 4(24),ו- (3) לחוק הבוררות).
השופט ע.גרשון הסיק על פי הראיות, כי הבורר אמנם התעלם מהמוצג, מאחר ולא היה בסיס לכך שיתעלם מהתכנית בשל כך שאינה חתומה על ידי האדריכל, לאור עדותו המפורשת של העד עצמו כי הוא חתום עליה. ביהמ"ש ציין כי אמנם אין בימ"ש הדן בבקשה לביטול פסק בורר, יושב כערכאת ערעור על פסיקת הבורר, ואין הטענות לערעור, כטענות לתקיפת פסק בוררות (רעא1260/94,מח(4) 826). לפיכך, אין בדרך כלל, בטעות של בורר בדבר הלכה או בשיקול דעת, כדי להביא לביטולו של פסק הבורר (רעא 113/87).
אולם, לא כך הדבר, כאשר בעל דין מגיש בפני הבורר ראיה בעלת משקל, כמו התכנית הנדונה, שעל פיה ניתן להכריע בסכסוך ולקבוע, ביחס לשאלה המרכזית העומדת לדיון, כי השטח שקיבל הצד, שביקש את ביטול הפסק, נופל בגודלו מהשטח שעליו הוסכם, והבורר בוחר להתעלם מהראיה.
כאשר הבורר מתעלם מראיה מרכזית ומשמעותית, בנימוק שאינו יכול לעמוד, הרי אין מדובר ב"טעות", אלא ב"חריגה מסמכות" של הבורר. כאשר הבורר מנמק את הפסק ומבהיר, כי הוא בוחר להתעלם מראיה מרכזית שהוגשה בפניו, והתעלמות זו נעשית ללא כל הצדקה בנסיבות העניין, הרי ניתן לומר כי הבורר חרג מהתנאים שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם הבוררות, ולכן הוא חרג מסמכותו. כשמדובר בראייה מרכזית ומכריעה, הרי לא ניתן לומר כי לא נגרם לצד המבקש את ביטול פסק הבורר, עיוות דין, כתוצאה מחריגתו האמורה של הבורר מסמכותו (סעיף 26(א) לחוק הבוררות).
ביהמ"ש ביטל את פסק הבורר והורה להחזיר את העניין לבורר שוב, לקביעת גובה הפיצוי המגיע לצד שביקש את ביטול הפסק, בקבעו כי לא קיבל את אחוזי השטח כפי שהצד השני התחייב כלפיו בהסכם הקומבינציה (השופט ע.גרשון)002901/99 חנה שזיפי נ` ענת דוידסון, טרם פורסם.
סיכום:
בשני פסה"ד לעיל, בחנו בתי המשפט את השאלה, האם לבטל פסק בורר, בהתייחס לעקרון לפיו אין ביהמ"ש יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר. ביהמ"ש המחוזי בחיפה, הורה על ביטול פסק הבורר - עקב התעלמות הבורר ממוצג, ללא הצדק, המהווה חריגה מסמכות, שגרמה עיוות דין לאחד הצדדים לבוררות, בהיות המוצג ראייה מכרעת. ביהמ"ש המחוזי בת"א, קבע כי גם אם טעה הבורר ביישום הדין על עובדות המקרה שלפניו, ובחר לסטות מחוות הדעת שהוגשו על ידי שמאים מטעם הצדדים, הרי בנמקו את גישתו, בכך שהתייחס לחווה"ד ולראיות שלפניו, למרות שבחר לסטות מהן - לא קמה עילה לביטול הפסק. שכן, ביהמ"ש לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הבורר. ביהמ"ש בת"א מצא, כי הבורר טעה בעניין שיעור הריבית, אך העדיף לתקן את הפסק בעניין זה, מאשר לבטלו.
ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כנשיא המוסד לבוררות `יתרו`
