תקנון בוררות של מוסד יתרו מחייב את הצדדים בהליך הבוררות
מאת: ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד כאשר הסכם הבוררות מחייב את בעלי הדין לפנות לבוררות למוסד מסוים, ימונה הבורר על פי הכללים, התקנות או התקנון המחייבים באותו מוסד. לכן, כאשר הסכם הבוררות קובע, שהבוררות תתקיים בפני רשם האגודות השיתופיות – מינוי הבורר ייעשה ע"י הרשם (אם הרשם עצמו לא יהיה הבורר) מכוח סמכותו לפי פקודת האגודות השיתופיות[1] . אם יקבע הסכם הבוררות על ניהולה במוסד הישראלי לבוררות עסקית (שהיא עמותה מיסודן של לשכות המסחר), יחולו כללי הבוררות של המוסד על מינוי הבורר[2]. וכך ייעשה בכל עת שבו הסכם הבוררות קובע את קיומה של הבוררות במסגרת מסוימת שכלליה קובעים את שיטת מינוי הבוררים.
בהסתדרות הכללית פעל שנים רבות המוסד שהיה מוכר בשם "משפט החברים". תקנונים של אגודות שיתופיות רבות כוללים בחובם סעיף מיוחד הקובע שסכסוכים בין חברים לבין עצמם או בינם לבין האגודה בנושאים הקשורים לעסקי האגודה, יימסרו "למשפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י. סעיף זה, שהוא הסכם הבוררות המחייב את האגודה וחבריה, החיל על כל בוררות שנערכה מכוחו את התקנות של "משפט החברים". לימים החליטה ההסתדרות לבטל את "משפט החברים" ולהקים במקומו את "רשות השיפוט". בית המשפט העליון פסק[3] ש"רשות השיפוט" באה במקומו של "משפט החברים", למרות שלא הייתה זהות בין משפט החברים לבין רשות השיפוט[4] . לכן, חייבים חברי האגודה והאגודה להתדיין בבוררות במסגרת "רשות השיפוט" וחוקת הרשות הקובעת את דרכי המינוי של הבוררים מחייבת את בעלי הדין.
על בוררות במסגרת מוסדית חלים כללי הבוררות המחייבים באותו מוסד.
דינם של כללים אלה הוא כדין הסכם שנכרת בין בעלי הדין והם באים במקומה של התוספת לחוק הבוררות או משלימים אותה. כללים אלה קובעים את סדרי הדיון והנהלים בבוררויות המתנהלות במסגרת המוסדית. לכן, למשל, אם המסגרת המוסדית מחייבת בורר בהנמקת פסיקתו הוא חייב לנמקה, למרות שהתוספת לחוק הבוררות פוטרת אותו מהנמקת הפסק, ואם המסגרת המוסדית מכירה בזכות הערעור של בעל דין והקימה מערכת לדיונים בערעורים – רשאי בעל הדין לממש את זכות הערעור המוקנית לו במסגרת המוסדית למרות שחוק הבוררות לא העניק זכות ערעור על פסק בורר. במסגרת זו , פסק הבורר, כמשמעו בחוק הבוררות, הוא הפסק הסופי שניתן במסגרת המוסדית. פסק זה יכול להיות הפסק שניתן בערכאה הראשונה אם לא הוגש עליו ערעור, או הפסק שניתן בערכאת הערעור, ולעתים חלקו בפסק של הערכאה הראשונה, שלא היה נושא לערעור, אושר בערכאת הערעור, וחלקו בפסק של ערכאת הערעור. המסגרות המוסדיות הידועות כבנויות משתי ערכאות הן: בית הדין הרבני המקנה זכות ערעור על פסיקת בית הדין הרבני האזורי (גם בשבתו כבורר) לבית הדין הרבני הגדול ו"רשות השיפוט" של ההסתדרות הכללית המקנה זכות ערעור מ"רשות השיפוט" המקומית ל"רשות השיפוט" הארצית.
הבוררות במסגרת המוסדית יוצרת קושי לחבר במסגרת זו ואף למי שאיננו חבר אך נזקק לקבלת שירותים (וכדומה) מאותו מוסד. הקושי הוא בחיוב החל עליו להתדיין בבוררות נגד המוסד שלו, או נגד המוסד שהוא נזקק לשירותיו, בפני בוררים שהם חברי המוסד, או ממונים מטעמו ואשר פרנסתם, לעתים, תלויה בו. ניסיונם של חברים אלה לפסול את הבוררים ולהימנע מבוררות במסגרת המוסדית רק בגלל חברותם של הבוררים באותו מוסד, נכשל בבתי המשפט. לדעת בתי המשפט, החשש מפני אי תלות הבורר בגלל היותו חבר באותו מוסד (כמו, חברות באגודה שיתופית או בעמותה, כחברות בקבוץ, באגד, דן, קופת חולים וכד`) איננו מספיק לפסילת הבוררים או לבטול הבוררות כל עוד לא "הובא שמץ של ראיה העשוי להטיל ספק באובייקטיביות שלהם"[5]
אף על פי כן, לדעתי, ראוי, לפחות, לצמצם את ההלכה כך שלא תהיה כה גורפת, כאשר נושא הבוררות ותוצאותיה עלולים לזעזע את הנוהג או היציבות הכלכלית של אותו מוסד. במקרה זה ראוי לחשוש למשוא פנים של הבוררים לטובת המוסד שהם חברים בו או מועסקים על ידו, גם אם אין "שמץ של ראיה העשוי להטיל ספק באובייקטיביות שלהם" למעט העובדה המלמדת על חברותם באותו מוסד. צדק צריך להיעשות והיראות לא רק בבתי המשפט אלא גם בהליכי בוררות.
[1] סעיף 52 (2) לפקודת האגודות השיתופיות. [2] לפי כללי המוסד הישראלי לבוררות עסקית רשאים בעלי הדין לבקש מהמוסד את שמות הבוררים המוצעים לבוררות זו כדי שיבחרו מביניהם את הבורר. לא עשו כן, ימונה הבורר ע"י נשיא המוסד והרשות נתונה לבעל דין להתנגד למינוי מטעמים מוצדקים שיובאו על ידו בפני הנשיא (סעיף 5 לכללי הבוררות). [3] השופט אור ברע"א 853/91 בקל נ` אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מה 1, 775, פסק שרשות השיפוט אמנם "איננה אותו גוף שיפוטי כמו משפט החברים, אך מבחינה מעשית איננה אלא משפט החברים בלבוש אחר" ולכן, גרס השופט אור, "שנוכל לקבוע, במידה הקרובה לוודאות, שלו היו (החברים שהתאגדו באגודה – א` ש`) נשאלים מה יקרה אם משפט החברים יבוטל ותחתיו תקים ההסתדרות גוף שיפוטי אחר, היו אלה משיבים שהגוף השיפוטי האחר מקובל עליהם כמי שיבוא כבורר במקום משפט החברים". [4] בפסק דין שניתן על ידי כשופט בבית המשפט המחוזי בת.א. (ת"א) 2420/87 , אמץ מושב עובדים של חיילים משוחררים להתיישבות שיתופית בע"מ נ` רוזנשטיין, ציינתי מספר הבדלים מהותיים במבנה של "רשות השיפוט" לעומת "משפט החברים" "(א) מינוי הבוררים על-פי תקנון משפט החברים הוא בבחירות במליאת מועצת הפועלים ועל פי חוקת רשות השיפוט, הבוררים במותבים אינם נבחרים אלא ממונים ע"י הועד הפועל של ההסתדרות בהמלצת מועצת הפועלים . (ב) הבורר לפי תקנון משפט החברים הינו בלתי – תלוי בבוחריו וכהונתו תימשך עד תום תקופת הכהונה של מליאת מועצת הפועלים. לא מצאתי הוראה דומה בחוקת רשות השיפוט, וצריך לחשוש שמא בסמכות הגוף הממנה גם לפטר את הבורר (שאיננו צועד בתלם). (ג) . . .חברי רשות השיפוט הארצית נבחרים על-פי יחסי הכוחות במועצת ההסתדרות. ברור שהכוונה היא ליחסי הכוחות הפוליטיים באותה מועצה". משמע, תלות הבוררים ב"רשות השיפוט" בגופים הפוליטיים הממנים אותם היתה מוחלטת לעומת אי-התלות היחסית של הבוררים ב"משפט החברים" שהיו נבחרים במליאת מועצת הפועלים לתקופת כהונה מלאה. [5] ע"א 523/67 , ד"ר רוזנבלום נ` קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בישראל, פ"ד כב 1, 353. וכן השופט ברק בע"א 234/81, ירמה נ` "מזרע" קבוץ השומר הצעיר להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לו 4, 113, בהתייחסו לטענת המערער, שהיה חבר קבוץ שבקיש להימנע מבוררות בפני משפט החברים של ההסתדרות הכללית : "אין כל ראיה לכך שהמערער לא יזכה למשפט הוגן, ובטענה בעלמא בעניין זה לא די".
ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כנשיא המוסד לבוררות `יתרו`
