ד"ר ישראל שמעוני עו"ד ורונן סטי, עו"ד - גלובס (20-21.10.2004) שופט בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, פסק לאחרונה ברע"א 7642/02 ביחס לאפשרות הערעור בהליך הבוררות כי "כידוע אין טעות ביישום הדין המהותי נמנית עם העילות המצדיקות ביטול פסק בוררות, ובית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות".
"מצב זה מחייב שינוי על מנת לקייים את מוסד הבוררות באופן ראוי וכאלטרנטיבה מעשית להכרעת בתי המשפט בארץ."
הבורר, בדומה לשופט, הינו יצור אנושי לכל דבר ועניין. משכך, יכול ובתום לב תיפול טעות בפסק הבוררות שיצא תחת ידיו. ייתכן כי טעות זו תהא טעות מהותית ומשמעותית וייתכן כי הא פעוטה וקלה אך אין כל ערובה כי לא יטעה. מצב זה בו לא מתקיימת ערכאת ערעור על הליכי בוררות איננו אפשרי ואף אינו נסבל כאשר מדובר בחיי העסקים והמשפחה של הצדדים הצפויים להיחרץ על בסיס תוצאות הליך הבוררות. לפיכך, יש לקיים ערכאת ערעור ראויה במסגרת הליך הבורות. זו לא זכות, אלא חובה למען חוסנו של הליך זה והטמעתו בציבור. להליך הבוררות המאפשר קיום הליך שיפוטי במסגרת פרטית פוטנציאל רב לפתרון סכסוכים מחוץ לכבלי בית המשפט. ואולם, במצבו הנוכחי הוא דומה למטוס סילון המבקש לטוס בין יבשות שונות כאשר הוא נוסע על גבי שלושת גלגליו. ניתן להבחין בשתי תוצאות מרכזיות להן שותף הכלל בדבר היעדר זכות ערעור על הליכי הבוררות: התרופה אותה מנסים ה"מפסידים" בסיומו של הליך הבוררות כאשר נראה כי קיימת טעות בפסק הבוררות עצמו הנה הגשת בקשות לביטול פסק הבורר מיסודו. במקום לתקוף את הפסק לגופו מתעניינים הצדדים בטיעונים הקשים המצויים בסעיף 24 לחוק הבוררות והדין נסב על אישיות הבורר, סמכויותיו ו/או זהותו אשר היו מקובלים עליהם עד למתן הכרעת הדין. כל זאת במטרה אחת, להימנע מקבל מרות הפסק.
זכות הערעור צריכה להיות זכות יסוד בהליך הבוררות ואין הבקשה לביטול צריכה להחליף אותה בלבוש אחר. עיגונה של זכות ערעור יפנה את המבקשים לחלוק על פסק הבורר לזירת הערעור. אלו שיפנו בבקשות לביטול פסק בורר יכול ויוסטו למסלול הערעור הנכון על ידי השופט היושב בדין וכך תיחסך מלאכה רבה ומיותרת. בבית המשפט יישארו אכן הבקשות בהן עילות סעיף 24 רלבנטיות. יתרה מכך וחשוב עוד יותר, שופט אשר ידחה בקשה לפי סעיף 24 יוכל לעשות כן בלב שלם מאחר ויהא סמוך ובטוח כי ניתן למבקש יומו הן בהליך הבוררות והבן בשלב הערעור בו ניתן היה לבדוק את תוכנו של פסק הבוררות על פניו השונים. תופעה נוספת בה ניתן להבחין הנה נקיטת מדיניות של "בריחה מהליכי בוררות" על ידי עורכי דין רבים ואף אנשי עסקים בכירים. במקום בו עשויים הלקוחות לאבד את זכויותיהם ללא זכות ערעור אין רגליהם של הפרקליטים והלקוחות רוצה לדרוך.
הליך הבוררות מהווה אלטרנטיבה פרטית לבתי המשפט הסובלים מעומס בלתי אפשרי. אולם, מאז חיקוק חוק הבוררות בשנת 1968 נפער פער עצום בין הוראות החוק לבין ההתפתחויות בתחום העסקים והמשפט. במהלך השנה האחרונה מונו רק 52 בוררים ע"י ראש לשכת עורכי הדין, בעוד נפתחו במקביל בבתי המשפט כמאות אלפי תובענות (אם לא מיליון). ויודגש, אפילו אם הם רוצים להתדיין וליהנות מתנאי הליך הבוררות ומיתרונותיו החשובים הם מעדיפים להימנע ממנו בשל בעיית היעדר זכות הערעור. מצב זה ניתן לתיקון.
סעיף הבוררות בהסכם מסחרי מבטא את כוונת הצדדים להתדיין בבוררות ולא בבית משפט אך מחייב הקפדה על ניסוח מפורט ומדויק של ההסכם. בקשת הנושאים הנידונה בהסכם הבוררות ניתן ויש לייסד ערכאת ערעור מקצועית. סעיף מסוג זה בהסכם הבוררות ייצור מפנה חד באשר לאהדת הליך הבוררות והפקת תועלת מיתרונותיו. עיגונה של ערכאה זו יהא כבר בהסכם הבוררות. בתחומי הבוררות העסקית אנו מוצאים כי יש להרכיב ערכאה זו משלושה בוררים: שופט בדימוס – אב בית הדין: הליך הבוררות הנו הליך שיפוטי בראש וראשונה. לשופט בדימוס כלי שיפוט וניסיון עשיר. כהונתו כאב בית הדין ראויה. הוא עשוי להנחות יחד עם חבריו למותב את הדיון ולהנהיג אותו לידיד הכרעה או הסכמה בהתאם לנסיבות. עורך דין: קיימת חשיבות רבה לנוכחות הדמות המשפטית המלווה סכסוכים רבים מנקודת מבטו של עורך הדין, הבנת הפרקליטים וטיעוניהם על ידי חבר למקצוע שונה מתפישתם על ידי השופט. היא משלימה ולכן מקומו של עורך הדין בערכאת הערעור חשובה. היה והצדדים לא סיכמו על זהותו מראש הוא ימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין בישראל. איש עסקים בכיר: אחד המפנים החשובים ביותר הנו שילוב איש עסקים בכיר אשר ימונה על ידי נשיא לשכת המסחר בישראל. המשפט מהווה תלבושת לסכסוך העסקי. גרעין הסכסוך מצוי בליבת העסקים והחשיבה העסקית. דווקא דמות מובילה בתחום זה המקובלת על הצדדים יכולה לבחון את הדברים מנקודת הראות העסקית ויחד עם הצוות המשפטי לבחון את טיעוני הערעור גם במישור מכריע זה.
ערכאת ערעור זו תיתן מענה אישי ומקצועי לצדדים בהליך הבוררות. תוכל לבחון את הטיעונים השונים ולהבטיח תוצאה מהימנה לא רק במישור המשפטי כי אם גם במישור העסקי. תשאלו בוודאי האם לא קיים סיכון בכינונה של ערכאת ערעור אשר תסיע בידי ה"מפסיד" בהליך הבוררות לדחות את הקץ. התשובה לכך טמונה בסמכויות הבוררים. יש להסמיך את ערכאת הערעור, היה ותמצא כי יש לדחות את בקשת הערעור לחייב את המערער בנוסף להוצאות המקובלות גם ב % 25 ויותר מהוצאות הליך הבוררות נשוא הערעור בהן נשא המשיב. סנקציה זו תיצור מצב באופן מבני מבחן כלכלי בפני המערער המעוניין בדחיית הקץ, מה עוד שהליך ערעור, להבדיל מהליך הבוררות עצמו צפוי להיות קצר בהרבה. כך, יהא ניתן לאפשר קיומה של זכות ערעור ראויה. ערכאת הערעור תיצור מפנה בתפישת הליך הבוררות כהליך מתאים וראוי להכרעת סכסוכים מחוץ לכולי בית המשפט. היא תעניק ודאות וביטחון לצדדים י יינתן להם יומם באופן מקצועי ואישי כאחד. כבוררים אנו רואים את חשיבות הכללת סעיף ערכאת ערעור בהסכם הבוררות והשלכתה החיובית על כלל התהליך עד תומו.
