מאת ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד ובורר הצעת חוק הבוררות (תיקון מס` 2) (ערעור על פסק בוררות), התשס"ה - חוק הבוררות התשכ"ח-1968, הועתק כמעט ללא שינוי מהפקודה המנדטורית מ-1988, מטרת החוק הייתה להוריד את העומס ממערכת המשפט באמצעות פנייה להליכי בוררות.
עם חלוף השנים, אבד האמון במוסד הבוררות בעיקר עקב הפטור הניתן לבורר מנימוק הכרעתו וכפועל יוצא מכך, חוסר היכולת לערער על הכרעה זו. להליך הבוררות יתרונות רבים כגון הורדת העומס ממערכת בתי המשפט, רצון לפתור את הסכסוך בפרטיות ופתרון הסכסוך תוך חיסכון בזמן ומשאבים, אך מכיוון שהליך הבוררות הפך בשנים האחרונות לכלי משפטי פחות מועדף על צדדים מסוכסכים, נדרשת בחינה מחדש של החוק ושינויו על מנת שיתאים לחיי העסקים וחיי המשפחה כיום.
שינוי החוק מחייב לכלול בתוכו הן את חובת הנמקת הכרעתו של הבורר והן את הזכות לערער על החלטתו. לאחרונה הוצעה הצעת חוק חדשה[1] על ידי ד"ר שמעוני ועו"ד סטי שנוסחה כולל שינויים בחובת הנימוק ובזכות הערעור. לפיכך, ברצוני לעמוד על ההבדלים שבין החוק הקיים לבין הצעת החוק. כמו כן, ברצוני לעמוד על משמעות השינויים ונפקותם המשפטית.
ראשית, חשוב לציין כי הצעת החוק משאירה באופן חלקי את סעיפי החוק על כנם אך החידוש הינו ביכולת הבחירה של הצדדים להליך הבוררות, כיצד יתנהל ההליך. האפשרות הראשונה תהיה על פי הסעיפים הקיימים ואילו השנייה תהיה זו שבסעיף 21א להצעת החוק הכוללת מחויבויות נוספות של הבורר ושל הצדדים לסכסוך. על הבוחרים באפשרות השנייה יוטלו מחויבויות נוספות שמטרתן לשפר את איכות הליך הבוררות ומניעת מצב של ביטול פסק הבוררות.
הראשונה שבמחויבויות אלה נוגעת לסדרי הדין של הבוררות בסעיף 21א(1) להצעה. הסעיף קובע כי ישיבות הבוררות והערעור יתועדו באמצעות מכשיר הקלטה שייבחר על ידי הצדדים. סעיף זה מהווה כלי לצמצום טעויות טכניות של הבורר וכן אמצעי להשגת רמת אמינות ושקיפות גבוהה בקרב הצדדים. חשוב לציין כי בחוק הקיים אין כל קביעה דומה אך מן הראוי היה שתהיה שכן מעמד מוסד הבוררות הינו כשל בית משפט ואמינותו של מוסד הבוררות חשובה להעצמת מעמדו והחזרת האמון בו.
חשוב לציין כי המסלול החלופי הינו מסלול בוררות הסכמית מסלול שעליו הסכימו שני הצדדים ובו יוכלו למנות ערכאת ערעור חיצונית על פסק הבוררות. הערעור נועד לתקן טעות של ממש שנפלה בפסק הבוררות ונוגעת לגוף הסכסוך. עם קביעת ערכאת הערעור מתבטל הצורך בקיומו של מסלול הביטול הקבוע בחוק. הצדדים אף יכולים לקבוע עילות ערעור החופפות לעילות הביטול ובמידה ולא קבעו עילות ערעור הרי שעם מתן פסק הבוררות יוכלו לערער עליו בתוך שלושים ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין או מיום שהתמנה הבורר בערעור, לפי המועד המאוחר מביניהם כמו כן בעלי הדין האחרים, רשאים להגיש תגובה מנומקת לערעור בתוך שלושים ימים מיום שקיבלו לידיהם את הדרישה, אלא אם כן נקבעו בהסכם הבוררות תקופות אחרות להגשת הערעור והתגובה. אך אם לא הוגשה דרישה לערעור, פסק הבוררות יהיה פסק בוררות סופי ויחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין. אין ספק כי הוראה זו תיצור וודאות וסופיות להליך הבוררות. כמו כן, פסק בוררות סופי יהיה כמובן, נתון לביקורת של בית המשפט הגבוה לצדק, לפי הוראת סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה.
אמנם יהיו שיטענו כי קביעת זכות הערעור בהליך הבוררות תאריך את ההליך יותר ממה שציפו לו הצדדים אך מנגד ניתן לטעון כי פתרון הסכסוך ימשיך להיעשות מחוץ לכתליי בית המשפט כפי שביקשו הצדדים וכי ערכאת הערעור בהליך הבוררות תפעל מהר יותר מבית המשפט.
חשוב לציין כי אמנם ביטול העילות שבסעיף 24 ייצור מצב שבו לא יהיה ניתן לבטל פסק של בורר גם במקרים המצדיקים ביטול אך על מנת להצדיק אמירה זו יש לבחון היטב את משמעות עילות הביטול, והאם ערעור יכול להחליפן, ניתן לבחון אופציה של השארת חלק מעילות הביטול הנחוצות בהסכם הבוררות. מבדיקת עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק עולה כי לא יהיה צורך בהן בבוררות ההסכמית ועל כן יש לבטלן ראשית מהנימוק כי ניתן יהיה לערער על הפסק ושנית ניתן להקדים תרופה למכה בבוררות ההסכמית ולנסות לקבוע סעיפים בהסכם הבוררות שיימנעו מצבים המתוארים בעילות הביטול.
חידוש נוסף הנמצא בהצעת החוק הינו הטלת חובה על הבורר לנמק את פסק הבוררות חובה שאינה נמצאת בחוק הקיים אך פוגעת ביכולת הצדדים להבין מדוע כך או כך החליט הבורר, פסק בוררות מנומק מקל על הצדדים לקבלו ולהפנימו, תוצאה זו עדיפה על פני חוסר נימוק היוצר חוסר וודאות בקרב הצדדים וחוסר אמון בפסק הבורר המובילים בסופו של יום, לניסיונות לביטול הפסק על פי העילות שבסעיף 24 לחוק. לטעמי, במידה ותיכלל חובת הנימוק בחוק ירד מספר הגשות הערעורים באופן משמעותי וכן גם אם יוגשו ערעורים, עדיין הערכאה בפניה יתנהל הערעור תוכל להתרשם מההכרעה ואיכותה.
לסיכום, מתוך ההשוואה בין החוק הנוכחי לבין הצעת החוק נראה כי רצוי להחיל את הצעת החוק על מנת שהחוק ישיג את מטרתו- הורדת העומס ממערכת בתי המשפט, חסכון בזמן וכסף לפונים אליו ופתרון הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט עם סדרי דין פחות מגבילים. הגשמת החוק באמצעות ההצעה החדשה של עורכי הדין ד"ר שמעוני וסטי, תבוא לידי ביטוי בקביעת חובת ההנמקה אשר תפחית את כמות הערעורים בזכות הבנת משמעות פסק הבורר ובקביעת זכות הערעור שתמנע מהצדדים לבטל כלאחר יד את פסק הבורר. ולסיום אל לנו לשכוח כי ההצעה מאפשרת לבעלי הדין לבחור בין שני המסלולים זה הקיים וזה המוצע כך או כך כוונת הצדדים תוגשם במלואה.
[1] חוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: החוק)
[2] להלן: הצעת החוק
ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד בורר ומגשר, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות והינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`.
