הרשמה   | כניסה
יתרו
גישור חובה בחיינו

מאת: ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד*
 
גישור אינו רק מקצוע. זו פילוסופיית חיים. ביסודו מונחת הגישה, לפיה בבסיס חיינו – האישיים, הלאומיים, הבינלאומיים – מונחת ההסכמה. היא הבסיס המשותף המאפשר חיים משותפים. ודוק: הסכמה אינה מניחה שלווה ורוגע. האדם הוא ייצור מורכב. לא פעם הוא מוצא עצמו בסכסוך (אמיתי או מדומה) עם זולתו. ברבים מהמקרים ניתן לפתור את הסכסוך בהסכמה. בין דרישות הצדדים קיימות נקודות השקה מספיקות, אשר בראיה כוללת, מאפשרות פתרון מוסכם של הסכסוך . פתרון זה אינו מבוסס על אלטרואיזם. הוא אינו מבוסס על תפישה של "אדם לאדם – מלאך".

    

הפתרון גם אינו מבוסס על כניעה של האחד לרצונו של השני , בבחינת "אדם לאדם – זאב". הפתרון המוסכם מבוס על התנהגות אנושית רציונלית, בבחינת "אדם לאדם – אדם". תפישה זו של הגישור מעמידה אותו ביסוד הסדר החברתי. סדר זה מני, מטבע הקיום האנושי, קיומם של סכסוכים. תפישה זו מניחה, כחלק מטבע הקיום האנושי, פתרון הסכמי לסכסוכים. אכן , גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים. זו תופעה חברתית המשפיעה על התרבות הבינ-אישית. תחת הכרעות כוחניות – בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה – באות הכרעות הסכמיות, אכן , עדיף לחיות בחברה, אשר בה ההסכמה החברתית היא לא רק הבסיס לקיומה, אלא גם הבסיס להמשך קיומה ולפתרון בעיותיה. עדיף לחיות בחברה, שההסכמה בה מחליפה את האלימות (המילולית או הפיזית). עדיף לחיות בחברה, אשר תרבותה החברתית מבוססת על נכונות להבין את הצד האחר . עדיף לחיות בחברה שבה החברתיות גוברת על הלעומתיות. לכל אלה תורם הגישור תרומה משמעותית.

תפקידה של המערכת השלטונית באשר לגישור הוא כפול: ראשית, לעודד קיומן של מסגרות חברתיות, אשר יביאו לפתרון מוסכם של סכסוכים; שנית, לקיים מסגרות שלטוניות, אשר בהן יוכרעו סכסוכים שלא ניתן לפתור אותם באופן מוסכם. במשך שנים רבות, מילאה המערכת השלטונית את תפקידה השני בלבד . הוקמו בתי משפט אשר פתרו סכסוכים. זהו פתרון בהיעדר הסכמה. זהו פתרון כפוי. זהו פתרון נורמטיבי , הפועל על פי כללים ידועים מראש, המופעל בדרך שוויונית, תוך שמירה על כללים בסיסיים של צדק טבעי, ומתוך מגמה להגיע לפתרונות צודקים.

אך המדינה נמנעה מלמלא את תפקידה הראשון , פעולות הגישור לא קיבלו עידוד. מעטות היו המסגרות הראויות לגישור . התוצאה היתה קשה. בהיעדר מסגרות חברתיות לפתרון סכסוכים, הובאו מרבית הסכסוכים בחברה להכרעה שיפוטית. אלה כללו לא רק סכסוכים שבהם לא ניתן להגיע להסכם בין הצדדים, אלא גם סכסוכים שבהם ניתן להגיע להסכמה בין הצדדים. התוצאה היתה כפולה: ראשית, בתי המשפט סיפקו פתרון כפוי, שלעתים לא תאם את הפתרון שניתן היה להגיע אליו בהסכמה בין הצדדים; שנית, הוטל עומס רב על המערכת השיפוטית, אשר התמודדה עם סכסוכים שניתן היה לפתור אותם בלא להיזקק כלל לבית המשפט. מצב דברים שבו מספר רב של סכסוכים, אינו רצוי מבחינת המערכת החברתית, שכן המדינה "סיפקה" פתרון כפוי במקום בו ניתן היה להשיג פתרון הסכמי . מבחינה חברתית, פתרון מוסכם עדיף לרוב על פתרון כפוי.
מבחינתם של בתי המשפט מצב דברים זה אינו רצוי, שכן העומס על בתי המשפט הוא רב, תוך שהם עוסקים בסכסוכים רבים שבהם ההכרעה השיפוטית אינה חיונית.

ודוק: הצורך בגישור קיים, גם אם בתי המשפט אינם עמוסים וזמנם בידם. גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט, ובטרם יובא הסכסוך לבתי המשפט. עם זאת, אין לכחד כי לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו.

אין לעבוד מקיצוניות לקיצוניות, ישנם סכסוכים שהסכם בין צדדים אינו מעשי בהם. ההכרעה השיפוטית היא חיונית. ישנם סכסוכים שאפשר לפתור אותם בדרך הסכמית, אך רצוי כי הפתרון יהיה שיפוטי, ובכך תיווצר הלכה מחייבת שתחול על כלל החברה. אכן , לא כל סכסוך מתאים לגישור. לא כל סכסוך ראוי לו להיות מוכרע באמצעות הגישור . ישנם סכסוכים, אשר בית המשפט הוא המסגרת המתאימה ביותר להכרעה בהם. כך , למשל, לא היינו רוצים כי הסכסוך בין העיתון "קול העם" לבין שר הפנים יוכרע בגישור , גם אם הדבר היה אפשרי. אילו כך היה קורה, היה נמנע מאיתנו התקדים ההיסטורי בפרשת קול העם. בוודאי כך בסכסוכים שלא ניתן כלל לפתרם מחוץ לכותלי בית המשפט. אין לשכוח, כי מערכת בתי המשפט חיונית היא למשטר תקין.

דווקא משום כך, שתמיד קיימים סכסוכים שלא ניתן לפתרם בלא הכרעה שיפוטית. גישור אינו תחליף מלא לבתי המשפט. אכן בעיני המצב האידיאלי הינו זה, שבו בתי המשפט עוסקים בסכסוכים אשר רק הכרעה שיפוטית מסוגלת לפתור או בסכסוכים שבהם ההכרעה השיפוטית היא הראויה ביותר. בכל שאר הסכסוכים – והם רוב רובם של הסכסוכים המובאים כיום בפני בתי המשפט – ההכרעות צריכות להיעשות במסגרות חברתיות לבר-שיפוטיות, אשר הגישור (בצד הבוררות) מהווה מרכיב מרכזי בהן. גם אם אני סבור שהכל משפט, אינני סבור שהכל שפיט, למשפט תשובה לכל סכסוך אנושי. בתי המשפט יכולים להכריע, בכלים משפטיים, בכל סכסוך. אך בתי המשפט אינם צריכים להכריע בכל הסכסוכים החברתיים. ישנם סכסוכים שההכרעה הלבר-שיפוטית היא הראויה ביותר.

להלן כמה דרכים לבצע את המשימה: 
  • לדון כל אדם לזכות - להאמין שטמונים בו כוחות חיוביים ולגלות את הדרך לדבר איתו. כל אדם ייחודי שומע ומשמיע בצורה מסויימת. יש לפנות לכל אחד על-פי דרכו ולמצוא את הפתח והדרך לשיחה לכל אדם. המפתח לשיחה עם כל אדם הוא שונה ויש לעשות מאמץ כדי לפתח שיחה עם כל אדם ואדם על-פי דרכו ובדרך המתאימה לו. צריך לחשוב איך ניתן לדבר עמו שהוא ישמע ולא רק יקשיב, כדי לבנות תקשורת יעילה. לפיכך, על המגשר לעבוד "כזיקית" ולשנות את דרך השיחה בהתאם למגושר.
  • לדבר בלשון חיובית - להבין שכל "בעיה" איננה אלא "שאיפה שעדיין לא התגשמה", קרי יש להתעלם מה"בעיה" ולנסחה בלשון חיובית, כדי שהפתרון יהיה מבוסס על גילוי כוחות בניגוד לגילוי סיבוכים.
  • יש צורך לבדוק האם המגושר באמת שומע את המגשר , קרי לבדוק האם הוא עובר תהליך של הפנמה והרהור לגבי השאלות שנשאלות. ניתן לבדוק זאת על-ידי הזמן שלוקח למשיב להגיב לשאלות. תשובות מהירות משמע שאין חשיבה עם חידוש. תשובות אשר לוקח למשיב זמן לענותן, משמעו שהוא עובר תהליך של הפנמה והרהור אשר עשויים להוליד מחשבה חדשה.
     

    *ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות. ד"ר שמעוני הינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כנשיא המוסד לבוררות `יתרו`

 |  ראשי |  קורות חיים ישראל שמעוני  |  גישור לפני גירושין  |  אזכורים בפסיקה  |  סרטונים להמחשה  |  פעילות חקיקתית  |  מפת אתר  |  הוספה למועדפים  | 
ישראל שמעוני - שמעוני ישראל-בוררות וגישור- www.shimony-law.co.il © כל הזכויות שמורות
שמעוני ישראל - בוררות וגישור מרכז עזריאלי (המגדל העגול) קומה 33 תל אביב טלפון: 03-6950093 פקס: 03-6963346
  בניית אתרים לעסקים   אינטרדיל