לקוחות חדשים   | התחבר...
בוררות בוררות - פסקי דין אופק חדש לבוררות הצעת חוק בוררות חובה
יתרו
בוררות – הסמכות להכריע בשאלת הסמכות

מאת: ד"ר ישראל שמעוני ,עו"ד
היקף סמכותו של הבורר עולה מתוך ההסכם שנערך בין הצדדים המתדיינים בבוררות. אין לבורר , כמקובל בדין שלנו, סמכות להחליט בשאלה מהי סמכותו ומה היקפה, אלא אם כן הסמיכוהו לכך הצדדים במפורש. כל שאלה המתעוררת בהקשר זה על הבורר להעבירה לידיו של בית-המשפט המוסמך, כפי שעולה מן הפסיקה שניתנה לאחרונה בארצות-הברית, כמפורט במאמר, בתי-המשפט נוטים להרחיב לאחרונה במידת-מה את תחום כוחו האוטונומי של הבורר בסוגיית הסמכות, ולהותיר להכרעתו נושאים מן הסוג שבעבר ראו חובה להעבירם לבית-המשפט. במסגרת המאמר מסוכמת בתמציתיות ההלכה הנוהגת במחוזותינו בנוגע להיקף סמכותו של הבורר. לאחר-מכן מובאת סקירה של ההתפתחויות האמורות אשר מצאו את ביטוין בפסיקה בארצות-הברית.


    

הבוררות הינה דרך חלופית לקיום הליכי משפט לשם בירור מחלוקת. תכליתה לאפשר לצדדים למחלוקת להחיש את מציאת הפתרון לסכסוכים, בין היתר על-ידי פישוט ההליכים, ולהקל את עומס ההתדיינויות בבתי-המשפט. הסכמת הצדדים לפנות לדרך זו לשם יישוב הסכסוך ביניהם יכולה להיעשות במסגרת הסכם בוררות שנערך לקראת מינויו של בורר או במסגרת תניה הנכללת בחוזה בעל תוכן רחב יותר. כך או כך, סמכותו של הבורר והיקף כוחו של הבורר יש השלכות בתחומים שונים של אופייה המשפטי של הבוררות.

עם זה, במסגרת רשימה זו מופנה זרקור לשאלה בעלת חשיבות רבה מבחינת השלכותיה הנוגעת בהיקף סמכותו של הבורר, הווי אומר : האם הבורר מוסמך להכריע בשאלת סמכותו? היקף סמכותו של הבורר עולה מן ההסכם שנערך בין הצדדים המתדיינים בבוררות, וכאמור, הסכמת הצדדים היא זו התוחמת את מרווח פעולתו של הבורר ואת היקפה של סמכות ההכרעה הנמסרת לידיו.התפיסה הנוהגת במשפט הישראלי היא כין לבורר סמכות להחליט בשאלה מהי סמכותו ומה היקפה, אלא אם כן הסמיכוהו לכך הצדדים במפורש. משמע, כל החלטה בעניין סמכותו של הבורר, על הצדדים להעביר את ההכרעה בה לידיו של בית-המשפט המוסמך.

לעומת הכלל שהושרש בדין הישראלי, שלפיו ההכרעה בשאלת הסמכות אינה מסורה בכלל לידי הבורר, נראה כי בדין האמריקאי מסתמן כיום כרסום בכלל זה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשלושה פסקי-דין אלה מסתמנת מגמה להרחיב במידת-מה את תחום כוחו האוטונומי של הבורר בסוגיית הסמכות, ולהותיר להכרעתו נושאים שבעבר ראו חובה להעבירם לבית-המשפט.

בפתח הדברים אבקש להציג בתמצית את הדין הישראלי הנוהג בשאלה, דהיינו, מי הגוף המוסמך להכריע בשאלת סמכותו של הבורר – בית-המשפט או שמא הבורר עצמו. בהמשך אסקור את הפסיקה החדשה שניתנה לאחרונה בארצות-הברית, המבטאת מגמה חדשה אל מול זו הישנה שלפיה הסמכות בשאלת הסמכות מסורה לידי בית-המשפט. לבסוף אבקש לבחון מבחינה נורמטיבית את הנטייה החדשה המסתמנת בארצות-הברית תוך מתן מענה לשאלה אם יש, לטעמי , לאמץ נטייה זו בדין הישראלי.הגדרת הסוגיה הנמסרת להכרעתו של הבורר מן הנכון ומן הראוי שתובא בהסכם הבוררות , דהיינו בכתב המיוחד הנערך לקראת מינויו של בורר ("שטר הבוררין" או כיום "הסכם הבוררות") , או בתניה החוזית המסדירה את ההסכמה מראש להכרעת הסכסוך או הסכסוכים בבוררות. כאמור, אפשר שהסכמה לבוררות תיכלל כאחת מן התניות בהסכם בעל תוכן רחב יותר, הכל כאמור בהגדרת המונח "הסכם בוררות" בחוק הבוררות.

באותו הקשר יש להזכיר כי לשם הבהרת מהותה של ההסכמה לבוררות צוטטו בפסק-הדין גאולים מושב עובדים נ` ידידיה צדק דברים מפסק-הדין האנגלי בפרשת בפועל יוצא ממאפייניה הייחודיים של הסכמת הצדדים להעביר את המחלוקת ביניהם לפתרון בדרך של בוררות, קובע חוק הבוררות בסעיף 1 כי הסכמה זו צריך להיעשות בכתב. דרישה זו אינה קונסטיטוטיבית במובן זה שגם הסכמה בעל-פה הינה בגדר כריתת על הוראות מסוימות בחוק הבוררות: צדדים בהסכם בוררות שלא עוגן בכתב אינם יכולים להיעזר במנגנונים העומדים לרשות צדדים בהסכם בוררות שעוגן בכתב, דוגמת סעד של עיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, המתייחס ל"הסכם בוררות" (שהוגדר בסעיף 1 לחוק הנ"ל בהסכם בכתב), או אישור פסק הבור לפי סעיף 23 לחוק הבוררות.

יוצא, אם כן, כי התרופה לגבי הסכם בעל-פה שהופר היא כיום תביעת פיצויים בלבד. הבחירות והפירוט של הסוגיה הנמסרת להכרעת הבורר הינם חיוניים למניעתם של ערעורים והשגות ומה שסביבם.
אוטולנגי הבליטה שני טעמים בזכות הבהירות והדיוק שבהגדרה: ראשית, בדרך זו ניתן לבחון אם הנושא שנמסר לבוררות אכן יכול, מבחינה בורר, ואם יחרוג מסמכותו , תהיה בכך – לפי סעיף 24 (3) לחוק הבוררות – עילה לבקש ביטולו של פסק הבורר, כולו או מקצתו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר. לנוכח הוראותיו של סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, בית-משפט הדן בעניין אזרחי רשאי , בהסכמת בעלי-הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי , בהסכמת הצדדים , להגדיר את תנאי הבוררות. הגדרת הנושא – היכולה גם ללבוש התייחסות כוללנית אל התביעה הפרושה באותה עת לפני בית-המשפט – מקנה לבורר סמכות לדון בנושא כאילו הוסכם על קיום הבוררות מלכתחילה.

הסמכות לאשר את פסק הבורר או לבטלו, בהתאם לסעיפים 23 ו-24 לחוק הבוררות (בהתאמה), מוקנית לאותו בית-משפט שהעביר את הנושא לבוררות. למשל, אם נושא הועבר לבוררות על-ידי בית-המשפט העליון, אישור בוררות כזאת או ביטולה הינם, לטעמי, בסמכותו של בית-המשפט העליון, וזאת למרות האמור בהגדרת "בית-משפט" בסעיף 1 לחוק הבוררות.

אם התגלע סכסוך בעניין שהוסכם למוסרו לבוררות ולא התמנה בורר לפי ההסכם, בית-המשפט רשאי , על-פי בקשתו של בעל-דין, למנות את הבורר.

2. האם לבורר יש סמכות להכריע בשאלת סמכותו?

כפי שהוזכר בראשית דברינו, וכפי שנפסק אצלנו, ההכרעה בדבר תוקף ההסכם או בדבר הפירוש שיש לתת להיקפו הינה אך ורק בסמכותו של בית-המשפט. אין לבורר סמכות להכריע בשאלה אם הסכם הבוררות נכנס לתוקף, בין שמדובר בהסכם שכלולה בו ההסכמה לבוררות ובין שמדובר בתניה בחוזה בעל תוכן רחב יותר. על כך כותבת אוטולנגי; "איזה טעם יש במסירת ההכרעה בדבר היקף סמכותו לבורר עצמו? הן אם יגיע למסקנה שאין לו סמכות – מכוח מה החליט שאין לו סמכות?"עם זה, מקובל כי הבורר רשאי להתייחס לעובדות שעל יסודן מועלית טענת הסמכות, ולדון בהן, כך גם לדברי זוסמן.

"כלל גדול הוא, שהבורר הוא הפוסק בדבר העובדות ובדבר החוק החל עליהן ואין בית המשפט מעביר את החלטת הבור תחת שבט בקרתו. אך יש ועם העובדות העומדות להכרעה נמנית גם עובדה שבה תלויה סמכותו של הבורר, כגון העובדה אם נערך בכלל שטר בוררין, או אם החוזה שבו כלול סעיף הבוררות יפה בכלל. משפוסק הבורר במקרה זה, כי יפה כוחו של החוזה והוא מחייב את הצדדים, נמצא פוסק בדבר סמכות עצמו, כי באין חוזה אין לו סמכות, מצד שני, משפוסק הבורר כי החוזה בטל, הרי ממילא אין גם שטר הבוררין בנמצא; אם כן, מנין שואב הבורר את כוחו לפסוק בכלל? מקרה זה מגלה לנו, כי קביעת העובדות שבהן תלויה סמכות הבורר, אין דינה כדין קביעת עובדות אחרות המשמשות יסוד לפסק הבורר.

מימרה, "אין בורר מוסמך להחליט בעצמו על סמכותו`, אין משמעה כי הבורר מנוע מלהחליט בעובדות הנוגעות לסמכותו. ראשית, יכולים בעלי הדין להרשות את הבורר לפסוק גם בעובדות אלה לחלוטין, ומשעשו כן, הרי נערך שטר בוררות לקביעת סמכות הבורר, ובית המשפט יתייחס אליו כשם שהוא מתייחס לכל שטר בוררין; במקרה זה הבורר הוא הפוסק הסופי גם בעובדות אלה.

אולם גם באין שטר בוררין המייפה בפירוש את כוחו של הבורר להחליט על סמכותו, רשאי גם רשאי הבורר לקבוע את העובדות שמהן נובעת סמכותו, אלא שקביעה זו אינה סופית, כי רשאי בעל דין לכפור בה לפני בית המשפט .

 |  ראשי |  מפת אתר  |  הוספה למועדפים  | 
ישראל שמעוני - שמעוני ישראל-בוררות וגישור- www.shimony-law.co.il © כל הזכויות שמורות
שמעוני ישראל - בוררות וגישור מרכז עזריאלי (המגדל העגול) קומה 33 תל אביב טלפון: 03-6950093 פקס: 03-6963346
  בניית אתרים לעסקים   אינטרדיל