בוררות - בורר

לדוגמא:

העקרונות על פיהם רשות שיפוטית מחויבת לנהוג

להלן ניתוח כללי של כמה מן המושגים התורמים להבנת קיומו של מנגנון יישוב הסכסוכים בדין הישראלי:

1. צדק והגינות- מטרתם של בתי המשפט היא להכריע בסכסוכים ולעשות צדק. כדי להבטיח את עשיית הצדק נוצרו כללים פרוצדוראליים מיוחדים לקביעת האופן והשיטה שבהם יוכרעו סכסוכים בבתי המשפט. תחום שלם ומפורט של חוקים ותקנות מסדיר את פעילות בתי המשפט וקובע את שיטת הערכתן ושקילתן של העובדות והעדויות בבתי המשפט. מטרת החוקים והתקנות הללו היא שמירת הצדק והבטחת משפט הוגן על ידי חשיפת הטענות לחקירת שתי וערב על מנת להתחקות אחר האמת.
   
   יש לציין כי יש להיזהר מן ההתחקות אחר האמת ואחר ההגינות והצדק באופן נוקשה שכן הדבר עלול לפגום באמון הציבור במערכת המשפט וכפי שצויין לעיל, יש לערוך את האיזונים המתאימים בין הערכים המתנגשים.
2. יעילות- החברה מצפה מבתי המשפט להבטיח הגינות פרוצדוראלית אך היא מצפה מהם גם לפעול ביעילות. בתי המשפט הם המנגנון לאכיפת חוקים ותקנות ולמימוש זכויות. שיטת משפט יכולה לכלול חוקים מצוינים אשר מגנים9 על זכויותיו המהותיות של האזרח ביחס לאזרחים אחרים או ביחס לשלטונות, אך לחוקים הללו יהיה ערך מועט בלבד אם השיטה אינה מאפשרת נגישות, נוחות ויעילות ועלות סבירה לאכיפת החוקים ולתיקון עיוותים של פגיעה בזכויות. לפיכך יש צורך בהליכים יעילים בבתי המשפט, בהליך שיפוטי שאינו איטי במידה לא סבירה ובשירותי שיפוט אשר ניתן להשיגם בעלות סבירה.
   
   השגת היעילות במלאכת השפיטה דורשת הקמת מנגנון יעיל לניהול בתי המשפט ולשאר מרכיבי המערכת המשפטית כמו רשויות החקירה והתביעה. בנוסף, יש צורך בשימוש יעיל ונבון בזמנם של השופטים ובחלוקה מאוזנת של תיקים ביניהם מתוך פיקוח על עמידה בלוח הזמנים של בתי המשפט. בנוסף יש להקצות די משאבים למימון כוח אדם מספיק לשיפוט, למימון כוח אדם למערכת בתי המשפט, לתחזוקת מבנים ולהקמת מערכת ניהול מודרנית.
   
   על הנהלה יעילה של בתי המשפט לאסוף לרשותה מידע סטטיסטי כדי שבתי המשפט יהיו מעודכנים בשינויים בזרימת התיקים והעניינים המגיעים לבתי המשפט ובהפעלתם של בתי המשפט. מידע כזה יאפשר לבתי המשפט להתכונן כד למנוע בעיות לא צפויות בניהול מערכת בתי המשפט.
   
   כפי שהמצב נראה היום ישנו עומס רב על מערכת השפיטה, תיקים רבים, מעט שופטים, אולמות שאינם ראויים לקיים בהם דיון, חוקים רבים ישנים שטרם חודשו ואינם מותאמים למציאות היומיומית כיום. ניהול איטי של תיקים ומחסור בכוח אדם של פקידים. כמו שהמצב נראה היום, היעילות אינה קיימת במלואה ותיקים יכולים להתמשך במשך שנים עד להכרעה בהם[8].
3. אמון הציבור בבית המשפט- השופט ברק קבע בפרשת צבן כי "אמון הציבור ברשות השופטת הוא הנכס היקר ביותר שיש לה לרשות זו. זהו גם מנכסיה היקרים של האומה"[9].
   
   בתי המשפט יכולים ליהנות מגוף כזה רק אם ביהמ"ש נראה בעיני הציבור כגוף עצמאי וחסר פניות ואם הליך הכרעה בסכסוך הוא הוגן, יעיל ונגיש, כמו שתואר לעיל. זאת ועוד, אמון הציבור מושג באמצעות עקרון "הדלתיים הפתוחות" או בשמו השני של העקרון "עקרון הפומביות". ביהמ"ש משתדל להראות את הצדק לציבור ועל פי חוק יסוד השפיטה בסעיף 3 בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי החוק. על פי החוק עקרון הדלתיים הפתוחות אינו עקרון מוחלט והוא נדחה כאשר החוק מצדיק זאת. כמו כן לביהמ"ש נתונה הסמכות לשיקול הדעת האם לקיים דיון בדלתיים סגורות או להרחיק אדם מבית המשפט בעת הדיון וזאת על סמך העילות המפורטות בחוק. עם העילות הללו נמנות: שמירה על בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, הגנה על המוסר, על בטחונם של עדים, הגנה על אינטרסים המעורבים בעבירות מין, הגנה על צדדים המעורבים בדיוני אישות והגנה על קטינים.
   
   דרישה בסיסית וחשובה לא פחות הדרושה לשמירת אמון הציבור במערכת המשפט נמצאת בחובה המוטלת על ביהמ"ש לתת טעמים להחלטה שאליה הגיע. יש להדגיש שחשיבותה של חובת ההנמקה אינה מתמצית בהשפעתה על אמון הציבור. החובה לתת טעמים להחלטה תורמת להתפתחותן של שיטות לוגיות אנאליטיות לחשיבה אשר מהוות את יסודותיו של הליך המשפט. החלטה מנומקת מאפשרת גם ביקורת של ערכאת הערעור על ההחלטה ולהסתמך עליה כעל תקדים.
   
   ראוי לציין כי מקורותיה של חובת ההנמקה אינם מן המשפט המקובל אלא מתבססת על תקנות סדר הדין הזרחי, תשמ"ד- 1984, ועל חוק סדר הדין הלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982. כמו כן גם בסדרי הדין הרבניים כלולה חובת ההנמקה למרות קיומם של חריגים לכלל זה.
   
   על בג"ץ אין מוטלת חובת הנמקה מפורשת אך תקנה 20(ב) לתקנות סדרי הדין בבג"ץ, תשמ"ד- 1984 מאפשרת לבג"ץ לאמץ לפי שיקול דעתו את הוראות סדרי הדין האזרחי והפלילי וכך יכול אולי בג"ץ להכפיף את עצמו לחובת ההנמקה. נראה כי אין כל ספק בחשיבותה הגדולה של הטלת חובת הנמקה על בג"ץ. מסקנה זו מבוססת על ההיגיון העמוק והעקרונות הכלליים המונחים ביסודה של חובה זו[10].
4. קיומה של ערכאת הערעור להבטחת אחריות שיפוטית- ערכאת הערעור הינה המוסד היחיד הפוסק באופן רשמי ופומבי בנוגע להתנהגות שיפוטית בלתי הולמת ונקיטת צעדים משמעתיים וביניהם בין השאר ביקורת על התנהגותו של שופט וביטול ההחלטה השיפוטית בד בבד עם מתיחת ביקורת נוקשה. על השופטים שקיבלו את ההחלטה הבלתי הולמת.
   
   בישראל ערכאת הערעור מופעלת על ידי ביהמ"ש העליון ובאמצעות בתי המשפט המחוזיים, שהינם בעלי סמכות ערעור עניינית כללית. בית המשפט המחוזי דן בערעורים על פסקי דין שנתנו בתי משפט השלום. ביהמ"ש אינו מסיים את תפקידו בהפיכת ההחלטה השיפוטית ובמתיחת ביקורת אלא הוא מגיב בנוסף על אי סדרים שיפוטיים באמצעות צווים אופרטיביים על ידי הפיכת פסקי דין אזרחיים וביטול הרשעות פליליות. לעיתים התנהגות שיפוטית פסולה תשמש בעצמה כעילה להפיכתם של פסקי דין שכן מנקודת ראותו של הצד הנפגע עדיפה ערכאת הערעור על פני נקיטת צעדים משמעתיים שאין בכוחם על פי רוב לתקן את אי הצדק שנגרם ממעשה או מחדל שיפוטי או מפעולה פסולה אך ביכולתה של ערכאת הערעור לתקן אי צדק שנגרם במקרים מסוימים ואין היא מוגבלת למתיחת ביקורת על שופט כלשהו ונקיטת אמצעים משפטיים נגדו בלבד.
   
   קיומה של ערכאת הערעור תורם להגברת אמון הציבור במערכת המשפט ואי הסכמה עם בית משפט קמא על החלטתו ומתיחת ביקורת עליה גם אם אין בצידה הפיכת ההחלטה, משמשת לבנייה מחודשת של אמון הציבור בבתי המשפט.
   
   כמו כן ערכאת הערעור במשפט הישראלי משמשת כמדריכה את בתי המשפט בערכאות הנמוכות בנוגע לדרך הנכונה לניהול המשפט. ומציעה את הדרך הנכונה לטיפול בנסיבות המקרה במקרים עתידיים. למשל במקרים בהם בית המשפט העליון מדריך את בתי המשפט בערכאות הנמוכות בנוגע להתנהגות שיפוטית הולמת הקשורה בהיבטים שונים של תפקידיהם השיפוטיים, כדוגמת יעילות ההליך השיפוטי, הימנעות מהתערבות יתר בחקירת עדים, הנוהל הנכון בפסילה עצמית וחשיבות החובה המוטלת על כל שופט לנהוג ללא משוא פנים ולהימנע מאמירות מוטות או מהבעת דעה מוקדמת בטרם סיום המשפט.
   
   תפקידה של ערכאת הערעורים בהבטחת אמות מידה התנהגותיות גבוהות איננו מוגבל לתיקון ולקביעת אמות מידה התנהגותיות שיפוטיות שלאחר מעשה. יש לעראת הערעור השפעה ממתנת ומרסנת על שופטי הערכאות הנמוכות וזאת משום שמרבית שופטי בית משפט קמא שואפים לקידום לערכאת דלמעלה והפיכת פסיקתם או נזיפה יטרפדו את דרכם.
   
   לעיתים תיתכן אי הסכמה בסוגייה מסויימת בין שופט בית משפט קמא לשופט בערכאת הערעור אולךם אם הדבר ייעשה לעיתים קרובות עשוי הדבר להיות מכשול לקידומו שכן ביקורת שיפוטית שמביעה ערכאת ערעור איננה מוסיפה כבוד ויקר למעמדו של אותו שופט, בעיני השופטים, עורכי הדין והציבור כולו.

לסיכום, חשיבותה של ערכאת הערעור באה לידי ביטוי בנקודות הבאות:

1. נקיטת צעדים פומביים נגד שופט, ערכאת הערעור משגיחה כי השופט אינו פועל מטעמים פסולים שכן הסנקציה על פעולה כזו, מלבד אמצעים משמעתיים הינו הפיכת ההחלטה ואף משפט חוזר. ואם הדבר קורה לעיתים קרובות הרי שהשופט זוכה ליחס מזלזל מצד המערכת השיפוטית, אינו מקודם וציבור עורכי הדין אינו מסתכל עליו בעין יפה.
2. ביקורת שיפוטית- לעיתים ייתכן כי השופט טועה בסוגייה מסויימת ובית המשפט מתקן את החלטתו.
3. הדרכת הערכאות התחתונות והתמקצעותן- ביהמ"ש העליון מנחה את הערכאות דלמטה כיצד לנהוג במקרים הבאים וקובע הלכות ותקדימים. בהרכבי ביהמ"ש העליון יושבים לרוב שופטים מנוסים בעלי עבר משפטי עשיר בין אם בפרקטיקה ובין אם באקדמיה, אלו מתורגלים היטב ובעלי רעיונות חדשים כיצד לפתור סוגיות מסויימות. באמצעות התקדימים ההלכות הנקבעות וההנמקות, לומדים שופטי בית משפט קמא כיצד לפסוק, אילו שיקולים לשקול ומקבלים הנחייה כיצד לפסוק ומתי[11].