מאת: ד"ר ישראל שמעוני עו"ד, בורר ומגשר גישור אינו רק מקצוע. זו פילוסופיית חיים. ביסודו מונחת הגישה, לפיה בבסיס חיינו - האישיים, הלאומיים, הבינלאומיים - מונחת ההסכמה. היא הבסיס המשותף המאפשר חיים משותפים. ודוק: הסכמה (ושיתוף) אינם מניחים שלווה ורוגע. האדם הוא ייצור מורכב. לא פעם הוא מוצא עצמו בסכסוך (אמיתי או מדומה) עם זולתו. ברבים מהמקרים ניתן לפתור את הסכסוך בהסכמה. בין דרישות הצדדים קיימות נקודות השקה מספיקות, אשר בראיה כוללת, מאפשרות פתרון מוסכם של הסכסוך.
פתרון זה אינו מבוסס על אלטרואיזם. הוא אינו מבוסס על תפישה של "אדם לאדם - מלאך". הפתרון גם אינו מבוסס על כניעה של האחד לרצונו של השני, בבחינת "אדם לאדם - זאב".
הפתרון המוסכם מבוסס על התנהגות אנושית רציונלית, בבחינת "אדם לאדם - אדם". תפישה זו של הגישור מעמידה אותו ביסוד הסדר החברתי. סדר זה מניח, מטבע הקיום האנושי, קיומם של סכסוכים.
תפישה זו מניחה, כחלק מטבע הקיום האנושי, פתרון הסכמי לסכסוכים. אכן, גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים. זו תופעה חברתית המשפיעה על התרבות הבינ-אישית.
תחת הכרעות כוחניות - בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה - באות הכרעות הסכמיות. אכן, עדיף לחיות בחברה, אשר בה ההסכמה החברתית היא לא רק הבסיס לקיומה, אלא גם הבסיס להמשך קיומה ולפתרון בעיותיה. עדיף לחיות בחברה, שההסכמה בה מחליפה את האלימות (המילולית או הפיזית).
עדיף לחיות בחברה, אשר תרבותה החברתית מבוססת על נכונות להבין את הצד האחר. עדיף לחיות בחברה שבה החברתיות גוברת על הלעומתיות.
לכל אלה תורם הגישור תרומה משמעותית
ד"ר ישראל שמעוני, עו"ד, מומחה לבוררות, פתרון סכסוכים ומחלוקות בין בעלי דין בתחומים שונים מזה שנים ארוכות והינו מחבר הספר `אופק חדש בבוררות` (מהדורה ראשונה ושנייה), יוזם ומנסח תיקון מס` 2 לחוק הבוררות והצעת החוק "בוררות חובה". שימש סגן נשיא לשכת עורכי הדין בישראל בשנים 2003-2007, מייסד ומשמש כיו"ר המוסד לבוררות `יתרו`
